הדרת נשים ובחירה דמוקרטית לא הולכות ביחד

היום (ה-15 במאי 2012) ב-17:00 תיערך בכפר סבא הפגנה אזרחית נגד הדרת נשים בעיר. לכאורה, כפר סבא היא המקום האחרון שהייתי מצפה להיתקל בו בתופעה המכוערת הזו, אבל מתברר שגם לכאן היא הגיעה. תנועות הנוער העירוניות ארגנו להן יום משותף, ומתוך השאיפה היפה להיות כוללניים ככל הניתן הסכימו לדרישתם של חברי תנועת בני עקיבא לסגת מהתכנית המקורית ואסרו על בנות נוער, שהיו אמורות לשיר סולו במסגרת האירוע, לעשות כן. הסיפור כבר זכה לחשיפה במסגרת העיתונות הארצית, ולכן לא ארבה בפירוט המקרה עצמו. מה שכן חשוב לי להתייחס אליו הוא נושא הבחירה הדמוקרטית של בני הנוער, שלכאורה בחרו מרצונם החופשי ובצורה דמוקרטית לאסור את שירת הנשים – עמדה שמאחוריה מתגוננת מנחת מועצת הנוער העירונית בעיר שלקחה על עצמה להילחם בנלחמים נגד הדרת הנשים בכפר סבא.

אני שמח שבני הנוער בכפר סבא מנסים להגיע לפתרונות בדרך של חשיבה משותפת וגיבוש הסכמות. באמת שאני בעד ניסיון להימנע מחיכוכים מיותרים ומנסה להגיע להסכמה בדרכי נועם. ידוע הוא שחירויות נוטות להתנגש זו בזו, ולכן יש לנסות למצוא דרך משותפת שמאפשרת לצמצם את הפגיעה. הצרה היא שיש חירויות שאסור להתפשר עליהן ואחת הבסיסיות בהן לתפיסתי היא זכותו של אדם להביע עצמו במרחב הציבורי. שיהיה ברור: הבחירה האמנותית באותו טקס נוער אינה מענייני. יגידו שיגידו: "אז מה אם בנות לא תשרנה, אז תהיה שירה משותפת" – זו אינה הנקודה, ובמחלקת הנוער של עיריית כפר סבא שאמונה על האירוע השנוי במחלוקת אף לא מנסים לטעון זאת. נציגי העירייה מודים בפה מלא כי גיבשו הסכמה בקרב בני הנוער שהסכימו לשינוי אותו טקס. וכאן הבעיה: הסכמה קבוצתית להדיר חלקים מהאוכלוסייה אינה הסכמה דמוקרטית, היא אנטי-דמוקרטית. עמדה, ואפילו גובשה בהסכמה וברוב מוחלט, המשיתה כללי הדרה על קבוצה מסוימת אינה דמוקרטית ביסודה.

אחת הטענות הבסיסיות שמועלה בידי נשים המוחות נגד יחס מבזה כלפי נשים בתקשורת ונגד הדרת נשים היא זו: החליפו את הביטוי "אישה" בקבוצת מיעוט אחרת: "שחור", "ערבי", "חרדי". הרי אם קבוצה מסוימת היתה דורשת הדרה או מניעת השתתפות של קבוצות מיעוטים אחרות מערכים דתיים או כי אותה הופעתה של אותה קבוצת מיעוט פוגעת ברגשותיה, היינו מיד מוקיעים את המבקשים כגזענים או כמפלים. משום מה נשים, המהוות למעלה מ-50% מהאוכלוסייה אך עדיין מהוות מיעוט תרבותי, אינן זוכות להגנה זו. לכן מקוממת אותי כל כך אותה עמדה המדברת אודות "הדרה בהסכמה". ההסכמה אינה רלבנטית כאן היות והעמדה המקורית שגובשה בהסכמה אינה דמוקרטית, אינה ליברלית ואינה מוסרית.

נכון, לכולנו יש בחירה, נכון, עלינו לתת כבוד לאלה שחושבים אחרת מאיתנו. אך למטבע יש שני צדדים, ומה לעשות, יש עמדות מוסריות שעליהן אסור לוותר. דחיקת קבוצות מהמרחב היא אחת ומרכזית בהן.

ככה מנהלים דיון

בין שלל טענות ותירוצי הנגד ששמעתי נגד המחאה הועלתה הטענה כי "ככה לא מנהלים דיון פמיניסטי". ראשית אני מודה: אני גבר, זכר בעל כרומוזום Y. אין ספק שלשיח הפמיניסטי אני מגיע מתוך עמדת נחיתות. ובכל זאת, קשה לי עם העמדה שמועלה על ידי נשים מסוימות ולפיה על נשים לקיים שיח "אחר", פייסני ומכיל. על נשים אלה, שמבקשות שלא להיכנע ולהיגרר לשיטה הגברית אני אומר כי הן "נפלטו מהצד השני". משמע, הן כל כך רוצות לא לקבל על עצמן עמדות ושיטות מקובלות בחברה משום שאלה שיטות שעוצבו על ידי גברים עד שמבלי משים הן מקבלות על עצמן סטריאוטיפים נשיים קלאסיים שאנו יוצאות נגדן ביומיום: האישה המבינה, המכילה, המקשיבה – האישה הכנועה. לדעתי הצנועה, הכניסה לתוך עמדה זו הרסנית ומסוכנת יותר למאבק הנשים יותר מכל קבלה של פרקטיקות פעולה גבריות לכאורה. אבל שוב, מה אני מבין, אני הרי גבר.

המחאה כמובן אינה מכוונת חלילה נגד בני הנוער אלא נגד העירייה, שתימרנה וכיוונה את הנערים והנערות להגיע לעמדה מסוימת שנוחה למוסדות העירוניים שרוצים להימנע מ"חיכוכים מיותרים" לכאורה. זה טוב ויפה שבני הנוער גיבשו ביניהם הסכמה, אך הם, אפעס, קטינים, ועדיין זקוקים לייעוץ והכוונה כדי להבין מתי הסכמה אינה הסכמה. יש שיאמרו אינה "הסכמה מודעת". אנו הרי דנים אין קץ בסוגיה מתי הסכמה אינה הסכמה. אני מאמין שניתן להכניס גם את מקרה זה תחת אותה כותרת גג.

המחאה בכפר סבא נגד הדרת נשים היא לא רק נגד אותו אירוע ספציפי של בני הנוער. אנחנו עומדים בעיצומו של גל של התגברות דתית בכפר סבא מזה תקופת מה. בתי כנסת צצים בעיר כפטריות אחרי הגשם, גם במרכזן של שכונות חילוניות. כל זאת כמובן תוך מימון מכספי המסים של כולנו. ארשה לעצמי להעלות לדיון את השאלה מדוע בכלל יש לממן את שירותי הדת, שמשמשים רק חלקים מהאוכלוסייה, מתוך הכספים הכוללים, אך זו כבר סוגיה לדיון אחר.

בכל מקרה, ההפגנה נגד הדרת נשים וכפייה דתית בכפר סבא תתרחש היום, ה-15 במאי, בשעה 17:00 בכיכר העיר בקניון ערים. פרטים נוספים ניתן למצוא בקבוצה בפייסבוק.

לצערי, רבים מחבריי ללימודים, בוגרי כפר סבא והסביבה, לא מצאו את הבעיה לחשובה מספיק להתייחסותם. ייתכן וחלק עברו הלאה והשאירו את הכפר/עיר מאחוריהם. ייתכן וחלקם לא רואים כלל את הבעייתיות בסוגיה. אני מקווה שמי שעתיד כפר סבא, עתיד הדמוקרטיה ועתיד החברה הליברלית הישראלית חשובים לו יעשה מאמץ להגיע להפגנה או להביע תמיכה בדרכים אחרות.

כי אין לנו כפר סבא אחרת.

תפנימו: לשקר זה לאנוס

לא, זה לא בסדר לשקר לבחורה כדי להכניס אותה למיטה. לא, זה לא לגיטימי להציג את עצמך כמה שאתה לא רק בשביל לקבל קצת גוד טיים נטול נקיפות מצפון. כי כשבחורה נכנסת איתך למיטה, וזה לא משנה אם אתם במערכת יחסים ארוכת טווח או סתם זיון חפוז, היא עושה את זה בגלל דימוי מסוים שיש לה עליך. היא עושה את זה כי היא חושבת שאתה מישהו שראוי לתשומת הלב שלה, שלא לדבר על כמה אברים אחרים.

אז כשבית המשפט בא וקובע שלשקר לבחורה כדי להכניס אותה למיטה זה אונס, נותר לי רק לברך על ההחלטה. גם כאב לעתיד אבל בעיקר כגבר שחושב שיחסי מין צריכים להיות מבוססים על אמון וכבוד הדדי – גם אם הם נערכים בפגישה מקרית בת 5 דקות היכרות בשירותי מועדון.

כשאדם, גבר או אישה, משקר כדי להשיג טובת הנאה מאדם אחר זה ניצול. וכשאותה טובת הנאה היא טובת הנאה מינית הניצול הזה הופך בהכרח לניצול מיני, וזה לא משנה אם המנוצל חשב שמדובר בצעד ראשון בדרך לקשר מחייב או לא. כשאדם מקבל החלטה, כל החלטה, הוא עושה את זה על סמך המידע שמצוי בידיו. גבר או אישה, אותו אדם מנסה לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורו במציאות הקיימת. וכשאין בידיו את המידע המלא הוא לא מסוגל לקבל החלטה שבאמת תשרת את טובתו.

אונס הוא ההגדרה ליחסי מין שלא בהסכמה. ברגע שלא ניתנים לאדם כל הנתונים לגבי העניין לגביו הוא צריך נדרש להפעיל שיקול דעת – ההסכמה שלו היא לא הסכמה אמיתית. כלומר – אם הנאנסת הייתה יודעת את האמת על זהות הפרטנר שלה היא לא הייתה נותנת את הסכמתה ליחסי המין, ולכן החדירה לגופה ללא הסכמה אמיתית היא אונס.

בחברה השוביניסטית שאנחנו חיים בה נשים נמצאות גם כך בעמדת נחיתות מובנית. הן מופלות לרעה בעבודה, באוניברסיטה, במשק הבית וביחסי מין. כשגבר מציג את עצמו כדמות סמכותית בעלת כח או כל דמות אחרת שאינה הוא, רק כדי להשיג איזה חפוז, הוא מנצל את הנחיתות הזו. הוא מנצל את העובדה שהוא גם כך החזק כדי להציג את עצמו כחזק עוד יותר.

אני בטוח שיש גברים רבים שרואים את הפסיקה הזו כסוג של "הרס הרומנטיקה" או איזה שקר מכובס אחר. בשקר שמיועד להכניס אישה למיטה אין שום רומנטיקה. אתם כועסים כי מנעו מכם את השיטה הקלה ביותר כדי לשכנע אישה לקיים איתכם יחסי מין? תתבגרו. אם אתם לא מסוגלים למצוא פרטנרית שתשכב איתכם בזכות מי שאתם באמת, אתם פשוט לא ראויים לזה.

איזה אבא היה אומר לבתו, במידה והיה קורה לה מקרה שכזה: "נו, כולה אמר לך שהוא יהודי, אז מה?". הרי אב היה מזדעזע אם זר היה מנצל את בתו בזכות שקר, ללא הסכמתה המלאה והאמיתית. כל אבא היה רואה בזה אונס לכל דבר, אז שכל הצבועים שלא מבינים מה אונס כאן – שישימו את עצמם בנעליים של אבא ונראה אם אז הם לא היו קוראים לזה אונס.

אני רוצה לקוות שההחלטה הזו לא נובעת רק מגזענות בגלל שהאנס הציג את עצמו כיהודי ולמעשה היה ערבי. לטעמי זה לא משנה אם הוא היה נשוי שהציג עצמו כרווק, מנקה שהציג עצמו כרופא או רואה חשבון שהציג עצמו כמאבטח. שקר זה שקר וניצול זה ניצול. וזה חייב להיפסק.

די כבר עם הפמיניסטיות הקיצוניות

כל פעם שאני נתקל בדיון שעוסק באפלייה בין נשים וגברים בישראל או בכל מקום אחר אני חוזה בתופעה משונה: הדין נוטה להתפצל מהנושא המקורי שלו לתת שיח שמדבר על מה שמכונה "פמיניזם קיצוני". מי שחושב שאישה רשאית לדרוש תנאים חברתיים וכלכליים שווים לזה שמקבל הגבר מוגדר כקיצוני, ואישה המחזיקה בגישה זו זוכה לכינויים כמו לסבית ומסרסת. עכשיו, החוכמה היא להתמודד תמיד עם טיעון מכובס. כי לבוא ולומר שאישה המבקשת תנאים שווים היא קיצונית נשמע הזוי וחשוך, ואף אחד לא רוצה לצייר את עצמו ככזה. אבל לקחת נשים שמתעצבנות על דברים "קטנים" ו"שוליים" ולהציג אותן כהזויות? זה, זה סבבה.

אנשים "לא מבינים" למה יש פמיניסטים ופמיניסטיות שלא אוהבים משפטים כמו "תעזור לה בעבודות הבית" או מנהגים כמו פתיחת דלתות בפני נשים. זה הרי חביב וג'נטלמני, אז מה הבעיה? אז זהו, שהבעיה היא המסרים שעומדים מאחורי משפטים ומנהגים כאלה ודומים להם. אלה מסרים סמויים שאומרים שעבודת הבית היא מלאכתה הבלעדית שלהאישה ושאישה חלשה מדי מכדי לפתוח לעצמה את הדלת. כל הגינונים הג'נטלמניים האלה היפים כביכול מקורם בחברה שניסתה למשטר ולהגביל נשים ולצמצם גם את המקום שהן תופסות במרחב. זה לא אומר שאסור לכם לפתוח דלת אגב, זה רק אומר שאתם צריכים להבין מה המסר שעומד מאחורי זה ולהבין כשאישה מסוימת אומרת לכם שהיא לא אוהבת את זה. וזה שהמנהגים האלה נראים לכם רומנטים לא אומר שלא כדאי לוותר עליהם, בטח כשאתם מבינים את המשמעות האמיתית שלהם.

אנחנו אוהבים לחשוב שנשים זוכות לשוויון בתעסוקה אבל מתי בפעם האחרונה שמעתם על גבר שנשאל בראיון העבודה שלו אם הוא מתכוון להביא ילדים בקרוב? אישה שמבקשת שלא ישאלו אותה על כוונתה להיכנס להריון אינה קיצונית. ומהיכן מגיע המנהג המגונה לשלוח יד באופן טבעי ולגעת בבטנה של אשה הרה כאילו הילד שמתבשל בפנים הפך את גופה לשטח ציבורי? אישה הרה שאינה מוכנה שיגעו בה אינה מוזרה, היא נוהגת כמו כל אדם אחר שלא מעוניין בידיים זרות  על גופו, ויהיו אלה ידים של זרים גמורים, קולגות או קרובי משפחה. אישה שלא מוכנה לאמץ את שם משפחתו של בעלה אינה מוזרה, היא פשוט לא רוצה למחוק חלק מאישיותה ולהפוך לאחת מאותם "נשים נעלמות" שלא ניתן לאתר אותן עוד. אז למה להרים גבה, הרי הייתם מתפלאים עוד יותר אם הייתם שומעים על גבר שמאמץ את שם משפחתה של אשתו.

אלה לא דברים קטנים ושוליים, זו לא "פלסטיקה". השפה והמנהגים שלנו מושרשים עמוק בחברה שנשלטת, מנוהלת ומעוצבת על-ידי גברים. השוביניזם מושרש עמוק בתוך גינוני החברה שלנו, ויציאה נגד גינונים אלה אינה מוזרה או קטנונית, היא יציאה נגד המבנה הבסיסי של החברה. וזה, למעשה, מה שבאמת מפחיד אנשים. בני אדם הם שמרניים באופיים, הם סולדים משינויים גדולים ומפחיד אותם לחשוב על היפוך המבנה החברתי בו הם חיים. וצריך להפוך את המבנה החברתי הזה כי הוא מפלה ודפוק ולא הוגן ליותר מ-50% מהאנשים שחיים בו. לכן ההתעקשות הזו על מילים היא אכן סמנטיקה, אבל סמנטיקה במשמעות המקורית שלה – זו שעוסקת במשמעות הנסתרת של מילים והסמלים וההקשרים שעומדים מאחוריהן. ההתעקשות הזו היא היא מלחמה על השפה, על משמעות, על אבני היסוד שמעצבים את החברה בה אנחנו חיים. אז בפעם הבאה שאישה, או גבר, עושים לכם פרצוף על משפט שאמרתם בטענה שהוא סקסיסטי אל תסתכלו עליהם כהזויים, תבינו שאתם מקרינים אפליה שיצוקה לתוך השפה בה השתמשתם.

פמיניזם הוא קיצוני רק במובן הזה שהוא שואף לעשות שינוי קיצוני בחברה, כי נדרש שינוי כזה. אי השוויון והאפלייה מובנים כל-כך עמוק שקשה לנו לראות אותם. אין דבר כזה פמיניסטית קיצונית בדיוק כמו שאין דבר כזה "אני בעד שיוויון נשים אבל אני לא פמיניסטית". הפמיניזם מתנגד להיררכיות, כל היררכיות, לא רק בין גברים ונשים אלא גם בין לבנים ושחורים, יהודים וערבים או אשכנזים ומזרחיים. פמיניסט ופמיניסטית הם לא קללות, הם תארי כבוד שמעידים כי אתם בעד שוויון בסיסי ואמיתי ולא מוכנים לקבל את תכתיבי החברה והמנהגים המפלים שמובנים לתוכה, אחרי מאות ואלפי שנים של דומיננטיות של מין אחד בלבד. שאו את התואר הזה בגאון.

ליאור, פמיניסט גאה.