Tag Archives: הגיגים

הספד לביל היקס או הספד לסטנד אפ הישראלי

22 פבר

עוד 5 ימים, ב-26 לפברואר זה יום השנה למותו של ביל היקס, בהחלט לא גדול הסטנדאפיסטים שאי פעם היו, אבל גם בלי ספק בעשירייה הטובה ביותר בכל רשימה שאני ארכיב. מאידך, אף ישראלי לא יהיה שם.

זה בעצם מה שאני רוצה לדבר עליו, למה לכל הרוחות אין סטנד-אפ מוצלח בישראל? הבהרה, כל מי שחושב ששלום אסייג, נאור ציון או שאר חבר מרעיהם מוצלח מוזמן להפסיק לקרוא עכשיו.

יופי, נשארתם, אז בואו נדבר קצת על הומור מוצלח, אתם יודעים מי סטנדאפיסטים טובים, ג'רי סיינפלד, רובין וויליאמס, ביל היקס, אדי איזרד ועוד המון אחרים, אתם יודעים מי סטנדאפיסט גרוע? כל מי שאי פעם אני ראיתי בהופעה (מוקלטת או חיה) בארץ. זה לא בסדר, בארה"ב יש להם סטנד אפ טוב, נכון יש להם גם המון סטנד אפ גרוע (וכל מי שמכיר את גאלאגר שפשוט מרסק פירות עם פטיש 5 קילו, יודע על מה אני מדבר) אבל יש שם המון סטנד אפ טוב, אפילו ממש טוב. בואו נבהיר עוד משהו סטנד אפ זה תחום שיהודים שולטים בו!, כמו כסף, נכון יש שחורים, כמה מקסיקנים, דרומיים, אנגלים אבל בעיקר, והגדולים באמת הם יהודים, אז למה זה שכאן, מרכז היהדות העולמי, אין, פשוט אין סטנד אפ מוצלח. וזה משפיע על כל התרבות שלנו, לא הייתה תכנית סאטירה טובה אחת בארץ מאז החמישייה הקאמרית. וכל מי שחושב שארץ נהדרת מתחרה בחמישייה, שילך עכשיו וייראה שידורים חוזרים.

להמשיך לקרוא

שובו של איש האשכולות – או – 4 דפיקות ו-180 שקל

19 פבר

Karmalize (CC by-sa)אין ספק שאני במקצוע הלא נכון: אתמול גיליתי שעבור 4 מכות עם פטיש אפשר להרוויח 180 שקל. מדהים. מה קרה? המנעול של ידית ההילוכים ברכב הישן והחבוט שלי התקלקל, ופשוט לא הצלחתי לפתוח אותו. ניסיתי שוב ושוב, העמסתי על המנעול כמויות אדירות של WD40, משכתי את המנעול החוצה בכל הכוח – וכלום. בבוקר הזמנתי פורץ מנעולים. המנעולן, בחור נחמד, נטל את ארגז הכלים שלו, הוציא את הפטיש, נתן חצי מבט במנעול, 4 דפיקות קלות בצד – והמאסטרכארד שלי מעביר 180 שקל לחשבונו. אין מלים.

זה מין קטע כזה. תמיד הטיפו לנו שמקצועות טכנולוגיים הם העתיד, ששם עושים כסף, ש"ידע זה כוח". חבל רק שלא אמרו לנו לאיזה סוג של "ידע" בדיוק הכוונה. ה"ידע" של לפרוץ מנעול, של להחליף פיוז בטלוויזיה, של לתקן את המנוע של הרכב – של כל הדברים הקטנים והלא ממש מתוחכמים שבעידן של התמחות כמו שאנחנו חיים בו פשוט אין לנו שום סיכוי לדעת את כולם. כלומר, אני מניח שגם המנעולן קצת אובד עצות כשהטלוויזיה שלו מתקלקלת או הצנרת שלו מתפוצצת והוא נאלץ להזמין איש מקצוע, שיכול בעצם לספר לו מה שהוא רוצה. אבל עדיין, בתור מישהו שלא יודע לא לפרוץ מנעולים, לא לתקן מנוע ולא לטפל בצנרת – זה מבאס. וזה לא רק זה, יש עוד.

להמשיך לקרוא

אנה ניקול סמית': מותה של פמיניסטית

16 פבר

שלל הקונספירציות שמלוות את נסיבות מותה של שפנפנת הפלייבוי לשעבר, אנה ניקול סמית', נטו להשכיח את הטרגדיה האמיתית שבמותה. אמנם הרשת שוקקת בשלל פוסטים נוטפי ציניות אודות מותה של הבלונדינית המפורסמת, אך כאן ב"ג'וקים" דווקא נרכין מחוש לזכרה של אחת מסמלי המין ואייקוני התרבות האמריקנים האקסטרווגנדים של שנות ה-90'.

בעיני, אנה ניקול סמית' מגלמת את נסיונו של האדם האמריקני הפשוט להגשים את החלום האמריקני בעזרת מעט הכלים הבסיסיים שהעניק לו האלוהים. מי שנולדה בשם ויקי לין הוגאן בטקסס נשאה מורשת משפחתית ווייט-טראשית למהדרין. כשהדבר היחידי שעומד לרשותה הוא גופה (המרשים, יש לציין) ודמיון חיצוני למרילין מונרו, סמית' מסמלת עבורי את נסיונו של האדם הפשוט לעלות מהתחתית.

הביוגרפיה המוקדמת של סמית', כוללת את כל מה שניתן לצפות לו מווייט-טראש טיפוסי: הורים שהתגרשו כשהיתה בת שנתיים, נישואים בגיל 17 והריון מוקדם ואפילו עבודה בוולמארט. הנישואים לאותו מיליארדר מזדקן והסאגה שליוותה את משפט הירושה שלו, שאותו סיימה ללא כל פרוטה, רק מדגישים את הנחישות שלה. אפילו לאחר שטפחה לממדי ענק המשיכה סמית' להשתמש בנכס היחיד שלה כדי להתקדם, באמצעות סדרת הריאליטי ההזויה בכיכובה. בעיני, המאבק המתמיד שלה תוך שימוש בנכס היחיד שלרשותה, הוא פמיניזם אמיתי.

Technorati Tags: ,

לכו להתדיין

12 פבר

מה יש בהתמסחרות שמושכת כל כך בעלי עסק? אני מניח שזאת תאוות בצע בסיסית ותו לא.

בירושלים יש בית קפה שנקרא קפה הלל, זה המקום המקורי שממנו צמחה הרשת המוכרת, עוד גוף ירושלמי מוצלח שהצליח והפך לרשת מצליחה מחוץ לירושלים, בדומה לרשת ארומה, מאפיית אנג'ל, דת הנצרות ועוד.

אבל מה שמציק לי לגבי קפה הלל, זה האתוס שהיה פעם למקום, קפה הלל המקורי, למי שלא יודע היה המקום שבו היו באים להתדיין החילונים והדתיים, דנים, מדברים ואף מתווכחים על כוס קפה, או שלפחות זה היה המיתוס. מאז מה יש לנו? רשת שכל קשר בינה לבין המיתוס הן כוסות פלסטיק שמי שמודפס עליהן הוא (אני יכול רק לקוות ולהניח) הלל הזקן.

למה? למה אנחנו צריכים לקלקל כל דבר נורמאלי, והשאלה השנייה היא למה תל-אביב צריכה לייבא את זה מירושלים, הרי לא חסרים בתל-אביב בתי קפה בעלי הנופך התל-אביבי שלהם, וזה לא שבצפון ת"א הולכים להיות הרבה דיונים בין דתיים לחילונים, אולי צריכים להיות יותר אבל זאת לא הנקודה. אז מה הרעיון? מדוע זכיינות עושה לנו את זה?

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: