Tag Archives: דת

אנחנו יותר מדי דומים לטורקים

9 יונ

באנקרה ובירושלים שולטות היום ממשלות שחותרות לפירוק המורשת הכמאליסטית והבן גוריונית, והאידיאולוגיה שלהן יונקת מהדת ומהמסורת, גם אם ארדואן ובנימין נתניהו לובשים חליפות ועניבות. מפלגתו של ארדואן פועלת להחלשת הצבא ומערכת המשפט, עמודי התווך של הכמאליזם. בישראל זה נעשה קצת אחרת: משקל הדתיים גובר בפיקוד הצבאי, והממשלה מתעלמת מפסיקות בג"ץ. (אלוף בן, הארץ)

מעניין הטור הזה של אלוף בן. שתי מדינות שנולדו כאנטיתיזה חילונית לחברה בעלת מאפיינים דתיים חזקים, שרק הלכו והתגברו עם הזמן. בישראל מודאגים מההתקרבות של טורקיה לאיסלאם, בעוד את ההתקרבות של ישראל למה שמכונה משום מה "יהדות" מקבלים כדבר מובן מאליו. אחרי הכל, כבר התרגלנו כל-כך לסחטנות החרדית עד שההתנגדות לה הפכה כמעט לאנטישמית.

אנחנו לא רוצים לגמור כמו טורקיה, שהפנתה עורף לאירופה ופנתה לעולם המוסלמי. לא ברור לי למה בישראל החילונית מתעקשים כל-כך לתת לדתיים לדרוך עליהם בצורה כזו ועוד בשם סובלנות כביכול. איך זה סובלני לתת יד לכפייה של נישואים דתיים ולאיסור על נישואים מעורבים? איך זה סובלני לתת למשפחות שלמות לדון את ילדיהן לחיים של בורות וטפילות חברתית במקום להתעקש על חינוך שיאפשר להם להשתלב בשוק העבודה? איך זה סובלני להעלים עין מהפרדה מזעזעת בין ילדים שחורים ללבנים, בין בנים ובנות, שמתרגמת גם לאפלייה במשאבים חינוכיים?

אין לי בעיה עם זה שיותר ויותר דתיים וחרדים רוצים להשתלב בחברה הישראלית, להפך. יש לי בעיה כשהשילוב הזה משמש להצרת רגליהם של אנשים אחרים. כשתכנים שיוויוניים מוצאים מתוך תוכנית הלימודים, כשנשים מודרות מתפקידים ציבוריים או מקצועיים. כשנשים מועלמות מהעין הציבורית כדי חלילה לא לפגוע בנפשו הרכה של הציבור הדתי. יש לי בעיה עם החדירה החרד"לית לתוך החיים היומיומיים שלי בתירוץ של סטטוס-קוו ושמירה על מסורת, שהם מלים מכובסות לכפייה דתית קיצונית יותר משהתרגלנו אליה.

אז אנחנו בריב עם טורקיה, שעוברת את אותם תהליכים חברתיים מזעזעים כמונו. לפחות שם הצבא משמש כמגן הדמוקרטיה והחילון. נדמה שבישראל המצב הפוך לגמרי.

כנראה שגם להתלונן צריך לדעת: עוד סיפור הצלחה חרדי

24 מאי

כשפרסומות בטלוויזיה משפילות נשים, עובדים זרים, חולים, חיילים או כל מגזר אחר, שולחים את מי שזה לא מוצא חן בעינייו לדבר ללמפה. אבל כשפרסומת מצליחה מסיבה לא ברורה לפגוע ברגשות חרדים, ואפילו לא, רחמנא לצלן, בגלל איזה מרפק חשוף, ישר הרשות השנייה רצה להוריד אותה מהמסך. כי החרדים, כפי שאנחנו למדים כאן השכם וערב, הם אזרחים נישאים מעם שלידם כולנו אזרחים סוג ב'. אז מה קרה עכשיו? מתברר כי ארגוני חרדים לא אהבו את הפרסומת החדשה והדי חביבה יש לציין, לסדרת הבורר של הוט. אז ברשות השנייה אצו-רצו כילדים טובים להורות להוט לשנות את הפרסומת.

זה לא שאני בעד פגיעה ברגשות הציבור, אני פשוט לא מבין את האיפה ואיפה הזה כשיש פרסומות מעליבות הרבה יותר שמשודרות מדי יום כאילו כלום. החמורה ביותר בעיניי היא זו למותג הניקוי fairy, שאישית אני מחרים אותו בגלל הסקסיסטיות שלו. גם הפרסומת לאירוקה שחוגגת את ההשמדה האיטית של כדור הארץ והמערכת האקולוגית שלו מטומטמת בעיניי ופוגעת בכל מי שעושה איזה מאמץ לשמר את הסביבה בפלנטה הזו. אבל לא, חרדי, ואפילו לא חרדי אמיתי אלא חילוני המחופש לכזה, שמסתבך עם הבורר – זה יותר פוגעני ומעליב. נו באמת.

עוד סיבה טובה לקנא בשוודים

23 מאי

לא מספיק שקינאתי בשוודים על מדיניות הרווחה והשיוויון בין נשים וגברים, עכשיו בא הקטע הזה בטמקא וגרם לי עוד יותר להוריד בפניהם את הכובע. אמנם יורשת העצר השוודית נפלה קורבן לשטיפת מוח כאילו-הוליוודית והפנימה מנהגים שבאים להנציח את נחיתותה התיאורטית כאישה מול הגבר, אבל תגובת הנגד פשוט מדהימה. מי יצא והתנגד לרצונה של הנסיכה במנהג המסירה המפלה בחתונתה? לא פוליטיקאיות, לא עיתונאים אלא ראש הכנסייה בשוודיה, הארכיבישוף, לא פחות. תארו לכם מצב מקביל בו יוצאים הרב הראשי לישראל, הרב עובדיה יוסף או הרב אלישיב נגד מנהג נישואין בטענה כי הוא מפלה נשים ומנוגד למסורת השוויונית. ביום שזה יקרה אני אתחיל לגדל פאות.

כנראה שכחלק מהשוויון בכנסייה השוודית משמשות בה גם נשים בתפקידי כהונה. בטמקא עשו את הטעות המתבקשת והציגו את אשת הדת אניקה בורג ככומר, אך ניתן להבין זאת היות והעברית לא טרחה להקים תרגום הולם ל-Reverent הפרוטסטנטי. בקרב הזרמים הפרוטסטנטים וודאי בזרם הלותרני שהוא הדומיננטי בשוודיה, אין כמרים אלא אנשים המועסקים בתפקידי כהונה. כומר, Priest, הוא איש בעל כוחות מאגיים. Reverent אינו כזה, הוא בסך הכל אדם העובד בתפקיד כהונה במוסד דתי, בדיוק כמו חקלאי או סנדלר או רואה חשבון. חישבו על זאת בפעם הבאה שבטלוויזיה מציגים פוליטיקאי או איל הון ישראלי מנשק את זקנו של רב שמיוחסים לו כוחות גדולים.

מעניין להתעכב על תגובת הארמון השוודי, שמסבירה לכל מי שלא מבין מה בדיוק הבעייתיות במהלך המסירה: "זה לא אב שמוסר את בתו לגבר אחר, הסמליות היא שהמלך מוביל את יורשת העצר לחופה – ולאדם שמקובל עליו". בארמון יכולים לנסות לכבס את זה כמה שהם רוצים אבל הדברים רק מעידים שהם ערים לבעייתיות – פעולת המסירה כמוה כפעולת העברת בעלות. אז אצלנו היהודים לא מוליכים את האישה לחופה, אבל לא חסרים מנהגים אחרים שמעידים על אותה העברת בעלות, אפילו שלא עוצרים בבנק הדואר. הכתובה היא הדוגמה המובהקת ביותר וכמובן הטבעת, שהרבנים האורתודוכסים עדיין מסרבים שאישה תעניק לבן זוגה כחלק מהטקס. נראה לי מיותר לציין גם את השימוש במונח בעל, שהכוונה שלו ברורה. עוד קצת על טקס הנישואין כסחר בנשים אפשר לקרוא ב"אמת מארץ ישראל".

מתחתנים אלטרנטיבית? זבולון אורלב רוצה לזרוק אתכם לכלא

18 מאי

לפני כחצי שנה נישאתי לאשתי בטקס נישואין יהודי רפורמי. חתמנו על כתובה שחברינו וחברותנו שימשו לה עדים, השיאה אותנו רבה מוסמכת, נאמרו שבע הברכות, החלפנו טבעות ואפילו שברנו כוס. נכון, ידענו שרשויות המדינה לא יכירו בנישואינו כחוק, אבל היה חשוב לנו ולמשפחתנו לעשות טקס נישואין יהודי ואלטרנטיבי, שייצר אמירה. הטקס היה מכובד, יפה ושיוויוני וזכינו לתגובות חמות מכל עבר. עכשיו אני מגלה שחה"כ זבולון אורלב רוצה לזרוק אותנו לכלא בגללו.

לא מספיק שהמדינה הזו מכריחה אותנו לעבור דרך מוסד פרימיטיבי, חטטן ומושחת כדי להינשא כחוק, גם כשאתה עורך טקס פרטי היא מנסה להתערב בחייך באופן כל-כך חמור עד כדי הכרזה על מעשייך כעבירה פלילית שדינה מאסר. בהצעת החוק של אורלב מופיע הנימוק "תקנת הציבור" לדרישה לשלוח את החוטאים למאסר. יסלח לי חה"כ אורלב, שהתחנך על ברכי התורה ופחות על ברכי הליברליזם והדמוקרטיה, אבל לפחות על-פי אמונתי חירותו של הפרט מסתיימת רק כאשר היא פוגעת בחירותם של אחרים פגיעה מהותית. ניתן כמובן לדון מהי פגיעה מהותית זו, אבל העובדה שהוא ושכמותו לא מוכנים שאני ושכמותי נינשא שלא על-פי חוקיו אינה פגיעה מהותית בו וברגשותיו – אלא פגיעה מהותית בי וברגשותיי ושל אלה שמחזיקים בדעתי.

קראתי מספר פעמים את הצעת החוק של אורלב, ואין שום נימוק רציני לשאיפתו לזרוק לכלא את מי שנישאו אזרחית למעט השאיפה לעצור את הכרסום המתגבר במעמדה של הרבנות הראשית בישראל. אין לי נתונים סטטיסטיים אבל אני מכיר יותר ויותר חילונים שמעדיפים לוותר על שירותי הרבנות ולהינשא בצורה אלטרנטיבית – אם באמצעות חתונה בחו"ל שמוכרת על-ידי רשויות המדינה ואם באמצאות טקסים אלטרנטיבים שאינם מוכרים. אם אורלב אכן חושש מהפגיעה בתקנת הציבור או מהבלגן המשפטי כפי שעורכת הדין בגלובס טוענת, הפתרון הוא פשוט ומוכר: מערכת נישואין מוסמכת מטעם המדינה שאינה מבקשת מהפונים אליה להמציא הוכחות שונות ומשונות ליהדותם. בדיוק כמו במדינות מתוקנות, המדינה תסמיך את מי שתמצא לנכון להשיא בני זוג, ואלה יוכלו להיות רבנים, מולות, כמרים, עורכי דין או אנשים שיענו על קריטריונים מוגדרים מראש.

אבל למה להיתמם, הרי ברור שאורלב לא מעוניין ביצירת פתרונות ריאליים, אלא רק בהידוק חבל הכפייה הדתית סביב צווארנו החילוני. וזה מפתיע אותי, כי דווקא תפסתי אותו כמי שנחשב לבין השפויים במחנה ומעוניין בדו קיום. יכול להיות שאני תמים, יכול להיות שטעיתי, אבל ההצעה הזו, שכפי שאני רואה אינה חדשה, מראה על מה שנתפס בעיני כמגמה – הסובלנות בישראל נעלמת, נכחדת. ה"חיה ותן לחיות" שגם כך לא היה נפוץ מדי בישראל הפך נדיר עוד יותר. הציבור הדתי-לאומי בישראל, שבשנים האחרונות הקצין יותר ויותר ולא רק לכיוון חוסר הנכונות להתפשרות על שטחי יהודה ושומרון וקדושת השבת, רוצה להצטרף לציבור החרדי בנסיונות המישטור של חיינו. כשהמפד"ל הפכה ל"בית היהודי" ואמרה כי היא תישא את דגל החינוך לא חשבתי שהיא מתכוונת לחנך אותי מחדש. לאן הולכים מכאן? לא ברור.

(לצפייה בהצעת החוק של אורלב כקובץ וורד)

—-

בהערת שוליים אציין שאחרי כמה שנים יפות בבלוגלי חזרנו לוורדפרס.קום. תודה ענקית ליואב מהתמיכה של וורדפרס.קום שהפך את המהלך לאפשרי והעביר את ארכיון הפוסטים שלנו לבית החדש-ישן. יש עוד כמה דברים לסדר, גם העיצוב עוד לא לגמרי סופי, אבל אנחנו כבר כאן, ומתכוונים להישאר.

%d בלוגרים אהבו את זה: