Tag Archives: דת

הדרת נשים ובחירה דמוקרטית לא הולכות ביחד

15 מאי

היום (ה-15 במאי 2012) ב-17:00 תיערך בכפר סבא הפגנה אזרחית נגד הדרת נשים בעיר. לכאורה, כפר סבא היא המקום האחרון שהייתי מצפה להיתקל בו בתופעה המכוערת הזו, אבל מתברר שגם לכאן היא הגיעה. תנועות הנוער העירוניות ארגנו להן יום משותף, ומתוך השאיפה היפה להיות כוללניים ככל הניתן הסכימו לדרישתם של חברי תנועת בני עקיבא לסגת מהתכנית המקורית ואסרו על בנות נוער, שהיו אמורות לשיר סולו במסגרת האירוע, לעשות כן. הסיפור כבר זכה לחשיפה במסגרת העיתונות הארצית, ולכן לא ארבה בפירוט המקרה עצמו. מה שכן חשוב לי להתייחס אליו הוא נושא הבחירה הדמוקרטית של בני הנוער, שלכאורה בחרו מרצונם החופשי ובצורה דמוקרטית לאסור את שירת הנשים – עמדה שמאחוריה מתגוננת מנחת מועצת הנוער העירונית בעיר שלקחה על עצמה להילחם בנלחמים נגד הדרת הנשים בכפר סבא.

אני שמח שבני הנוער בכפר סבא מנסים להגיע לפתרונות בדרך של חשיבה משותפת וגיבוש הסכמות. באמת שאני בעד ניסיון להימנע מחיכוכים מיותרים ומנסה להגיע להסכמה בדרכי נועם. ידוע הוא שחירויות נוטות להתנגש זו בזו, ולכן יש לנסות למצוא דרך משותפת שמאפשרת לצמצם את הפגיעה. הצרה היא שיש חירויות שאסור להתפשר עליהן ואחת הבסיסיות בהן לתפיסתי היא זכותו של אדם להביע עצמו במרחב הציבורי. שיהיה ברור: הבחירה האמנותית באותו טקס נוער אינה מענייני. יגידו שיגידו: "אז מה אם בנות לא תשרנה, אז תהיה שירה משותפת" – זו אינה הנקודה, ובמחלקת הנוער של עיריית כפר סבא שאמונה על האירוע השנוי במחלוקת אף לא מנסים לטעון זאת. נציגי העירייה מודים בפה מלא כי גיבשו הסכמה בקרב בני הנוער שהסכימו לשינוי אותו טקס. וכאן הבעיה: הסכמה קבוצתית להדיר חלקים מהאוכלוסייה אינה הסכמה דמוקרטית, היא אנטי-דמוקרטית. עמדה, ואפילו גובשה בהסכמה וברוב מוחלט, המשיתה כללי הדרה על קבוצה מסוימת אינה דמוקרטית ביסודה.

אחת הטענות הבסיסיות שמועלה בידי נשים המוחות נגד יחס מבזה כלפי נשים בתקשורת ונגד הדרת נשים היא זו: החליפו את הביטוי "אישה" בקבוצת מיעוט אחרת: "שחור", "ערבי", "חרדי". הרי אם קבוצה מסוימת היתה דורשת הדרה או מניעת השתתפות של קבוצות מיעוטים אחרות מערכים דתיים או כי אותה הופעתה של אותה קבוצת מיעוט פוגעת ברגשותיה, היינו מיד מוקיעים את המבקשים כגזענים או כמפלים. משום מה נשים, המהוות למעלה מ-50% מהאוכלוסייה אך עדיין מהוות מיעוט תרבותי, אינן זוכות להגנה זו. לכן מקוממת אותי כל כך אותה עמדה המדברת אודות "הדרה בהסכמה". ההסכמה אינה רלבנטית כאן היות והעמדה המקורית שגובשה בהסכמה אינה דמוקרטית, אינה ליברלית ואינה מוסרית.

נכון, לכולנו יש בחירה, נכון, עלינו לתת כבוד לאלה שחושבים אחרת מאיתנו. אך למטבע יש שני צדדים, ומה לעשות, יש עמדות מוסריות שעליהן אסור לוותר. דחיקת קבוצות מהמרחב היא אחת ומרכזית בהן.

ככה מנהלים דיון

בין שלל טענות ותירוצי הנגד ששמעתי נגד המחאה הועלתה הטענה כי "ככה לא מנהלים דיון פמיניסטי". ראשית אני מודה: אני גבר, זכר בעל כרומוזום Y. אין ספק שלשיח הפמיניסטי אני מגיע מתוך עמדת נחיתות. ובכל זאת, קשה לי עם העמדה שמועלה על ידי נשים מסוימות ולפיה על נשים לקיים שיח "אחר", פייסני ומכיל. על נשים אלה, שמבקשות שלא להיכנע ולהיגרר לשיטה הגברית אני אומר כי הן "נפלטו מהצד השני". משמע, הן כל כך רוצות לא לקבל על עצמן עמדות ושיטות מקובלות בחברה משום שאלה שיטות שעוצבו על ידי גברים עד שמבלי משים הן מקבלות על עצמן סטריאוטיפים נשיים קלאסיים שאנו יוצאות נגדן ביומיום: האישה המבינה, המכילה, המקשיבה – האישה הכנועה. לדעתי הצנועה, הכניסה לתוך עמדה זו הרסנית ומסוכנת יותר למאבק הנשים יותר מכל קבלה של פרקטיקות פעולה גבריות לכאורה. אבל שוב, מה אני מבין, אני הרי גבר.

המחאה כמובן אינה מכוונת חלילה נגד בני הנוער אלא נגד העירייה, שתימרנה וכיוונה את הנערים והנערות להגיע לעמדה מסוימת שנוחה למוסדות העירוניים שרוצים להימנע מ"חיכוכים מיותרים" לכאורה. זה טוב ויפה שבני הנוער גיבשו ביניהם הסכמה, אך הם, אפעס, קטינים, ועדיין זקוקים לייעוץ והכוונה כדי להבין מתי הסכמה אינה הסכמה. יש שיאמרו אינה "הסכמה מודעת". אנו הרי דנים אין קץ בסוגיה מתי הסכמה אינה הסכמה. אני מאמין שניתן להכניס גם את מקרה זה תחת אותה כותרת גג.

המחאה בכפר סבא נגד הדרת נשים היא לא רק נגד אותו אירוע ספציפי של בני הנוער. אנחנו עומדים בעיצומו של גל של התגברות דתית בכפר סבא מזה תקופת מה. בתי כנסת צצים בעיר כפטריות אחרי הגשם, גם במרכזן של שכונות חילוניות. כל זאת כמובן תוך מימון מכספי המסים של כולנו. ארשה לעצמי להעלות לדיון את השאלה מדוע בכלל יש לממן את שירותי הדת, שמשמשים רק חלקים מהאוכלוסייה, מתוך הכספים הכוללים, אך זו כבר סוגיה לדיון אחר.

בכל מקרה, ההפגנה נגד הדרת נשים וכפייה דתית בכפר סבא תתרחש היום, ה-15 במאי, בשעה 17:00 בכיכר העיר בקניון ערים. פרטים נוספים ניתן למצוא בקבוצה בפייסבוק.

לצערי, רבים מחבריי ללימודים, בוגרי כפר סבא והסביבה, לא מצאו את הבעיה לחשובה מספיק להתייחסותם. ייתכן וחלק עברו הלאה והשאירו את הכפר/עיר מאחוריהם. ייתכן וחלקם לא רואים כלל את הבעייתיות בסוגיה. אני מקווה שמי שעתיד כפר סבא, עתיד הדמוקרטיה ועתיד החברה הליברלית הישראלית חשובים לו יעשה מאמץ להגיע להפגנה או להביע תמיכה בדרכים אחרות.

כי אין לנו כפר סבא אחרת.

מודעות פרסומת

מדינת ישראל גזענית והיא כבר לא מתביישת בזה

7 דצמ

כן אני יודע, לפנות להשוואות לגבי מדינה מסוימת במרכז אירופה לפני כ-70 שנה זה נדוש. ובכל זאת, האיסור של רבני הערים להשכיר דירות לערבים ללא יהודים גרם לי לתחושת קבס מזעזעת. במדינה מתוקנת יש חוקים נגד התבטאויות כאלה, ואני חושב שאפילו בישראל יש כאלה.

לא רק שקבוצה של אנשים יצאה בפרסום גזעני ודוחה שאין לו מקום במדינה שטוענת להיותה דמוקרטית וליברלית – חמור עוד יותר הוא שמדובר בקבוצה של אנשים המכהנים בתפקיד ציבורי ומקבלים שכר מהמדינה. כלומר עובדי ציבור בשכר יוצאים בגלוי נגד אנשים על רקע השתייכותם לקבוצה אתנית מסוימת.

האנשים האלה מתיימרים לייצג קבוצה לא מבוטלת בעם, ואם הם וההולכים אחריהם רוצים להחזיק בדעות חשוכות ואיומות, זו זכותם. רק שישמרו את הדעות האלה לעצמם ולא ישתמשו בתפקידם הציבורי כדי להפיץ אותן. ובכל מקרה, פרסומים כאלה הם בניגוד לחוק ואם לא אז בהחלט צריך להפוך אותם לכאלה. האנשים האלה צריכים להיחקר ולהישפט ולתת את הדין על מעשיהם. לא הגיוני שמערכת המשפט תעבור על התבטאויות כאלה בשתיקה.

פעם דעות כאלה אולי היו ידועות אבל נשמרו בשקט. היום המחזיקים בהן כבר לא מתביישים להשמיע אותן בקול, וזה מעיד משהו על האווירה בה אנחנו חיים. דעות כאלה כבר לא נתפסות כמשהו שצריך להתבייש בו, הן לגיטימיות, גלויות. זה חלק מהאם-תרצואידהשישראל לוקה בה. ברוכים הבאים למהפכה הציונית השנייה, הצד המכוער של הפוסט-ציונות.

עוד שלב למטה במדרון החלקלק במורדו מתגלגלת ישראל.

עדכון:
זה לא משנה אם הרבנים יוצאים נגד ערבים או לא יהודים בכללותם, זה מן הסתם עדיין גזעני. אני משער שהתנגדות הרבנים דווקא מכוונת פחות לערבים ויותר לעובדים זרים ופליטים, על רקע המאבק הקסנופובי המתוקשר של תושבי שכונת התקווה נגד הפליטים שעלה לכותרות בשבועות האחרונים. ולפני שמישהו מעיר לי שקל לי לדבר מביתי התיאורטי בצפון תל אביב – התגוררתי שנתיים בפלורנטין, פליטים מאריתריאה וסודאן התנחלו דרך קבע בשדרה שלי. האמת, הם הטרידו את שלוותי הרבה פחות מהצעירים הישראלים שהיו יושבים על הספסלים בשדרה עם אלכוהול וסיגריות בשעות הלילה. המספרים לא משקרים: מעורבות הזרים בפשע נמוכה בהרבה משל יתר האוכלוסייה. איכשהו זה לא ממש מפריע לתושבי שכונת התקווה, אבל זה לא מפתיע, אי אפשר לבלבל פחד עם עובדות.

למה איסור לבישת הרעלות הוא דווקא ליברלי

16 יול

אחרי שצרפת אישרה חוק האוסר להסתיר את הפנים, גם הבריטים תומכים: 67% לא רוצים לראות נשים עם רעלות ברחוב. ההתנגדות הבסיסית למהלך ברורה – מדובר לכאורה בפגיעה בחופש הדת של הציבור המוסלמי המתגורר במדינות נוצריות, כפייה על רקע דתי שעלולה לזלוג לבני דתות ואמונות אחרות, כמו יהודים למשל.

אבל צריך להסתכל קצת יותר רחוק, גם אם זו לא היתה המטרה המקורית של יוזמי החוק בצרפת, שביקשו בסך הכל לרצות חלק ממצביעי הימין הקיצוני. גברים מוסלמים לא לובשים רעלות או בורקות, הם חופשיים לעשות כעולה על רוחם, הם חופשיים לבחור את אורך שיערם או זקנם ואת הבגדים שהם לובשים. נשים הן סיפור אחר. נשים מוסלמיות אינן חופשיות, הן כבולות למשפחה ולמסורת ואין להן אפשרות לבחור אם הן רוצות לעטות עליהן בורקה או כיסוי גוף או פנים אחר. כך שלמעשה האיסור על לבישת כיסוי הגוף בפומבי מגן עליהן ומאפשר להן לבחור.

כמובן שיש נשים מוסלמיות שעוטות את כיסויי הגוף מבחירה מלאה, אך יש גם נשים רבות שלא. נשים אלה חיות תחת מגף של דיכוי דתי במדינה חילונית, והכל בשם חופש הביטוי והפולחן. בתירוץ של חירויות הפרט העולם המערבי ויתר על אפשרות הבחירה של למעלה מ-50% מהמיעוט הדתי בו.

אז אמנם אין לנו נתונים סטטיסטים מדוייקים על אחוז הנשים שבוחרות לכסות את גופן בפיסת בד חמה ולהגביל את חופש התנועה והראייה שלהן, אבל אני חושב שהפגיעה בחירות הדת היא רע הכרחי. אחרי הכל, אחד מעקרונות היסוד של הליברליזם המערבי הוא שחירות הפרט נגמרת ברגע היא פוגעת בחירותו של אדם אחר. והנשים המוסלמיות שזכות הבחירה נשללה מהן הן אותו אדם אחר. ובהקשר זה בכלל לא בטוח שהזליגה למיעוטים דתיים אחרים היא דבר כל-כך שלילי.

הביקורת תגיד מן הסתם שמדובר בכפייה של ערכים מערביים על מיעוט תרבותי, אך לדעתי מדובר בעיקרון יסוד שלא ניתן להתפשר עליו – חירות הבחירה. זה לא שיווני לאפשר לגברים בני מיעוט אתני או דתי לכפות את רצונם על נשיהם ובנותיהם. זו הפקרה, פשוטו כמשמעו וזה חייב להיפסק.

Share

החרדים חיים על חשבוננו. כל ניסיון לסיים זאת הוא מבורך

14 יונ

שני דברים יש לי לומר: הגיע הזמן וזה לא מספיק. הגיע הזמן שיופסק העוול הזה שבו אברכים שלא עושים דבר כדי לקיים את עצמם גוזלים את כספי המסים שלנו. החלטת בג"צ, שלקחה הרבה-הרבה יותר מדי זמן, להפסיק לשלם הבטחת הכנסה לאברכים היא מבורכת, כי היא עושה מעט לתיקון העוול הזה בו חלק אחד מהחברה חי כטפיל על גבו של חלק אחר. וזה לא מספיק, כי הבטחת ההכנסה הזו היא רק פן אחד של הבעיה. החרדים עדיין מסרבים להכניס לימודי ליבה אל מערכת החינוך הנפרדת שלהם, ודנים את ילדיהם לחיים על חשבונם של אחרים, שכן גם אם ירצו בכך לא יוכלו להשתלב בשוק העבודה.

הבטחת הכנסה היא כלי שמיועד להבטיח רמת חיים מינימלית, זה ממש לא המפתח לעושר או לאושר. זה כלי שמיועד לסייע למשפחות שנקלעו למצוקה אמיתית, לאמהות חד-הוריות, לא לאנשים שמעדיפים לתקוע את אפם בספר, לנתק את עצמם מהחיים האמיתיים תוך שהם מסתמכים על שיעבוד נשותיהם שינסו לפרנס אותם. התגובה החרדית מקוממת במיוחד, אבל לא ממש מפתיעה: "זכות הקיום שלהם (של החילונים) זה להחזיק בכמה גרושים את לומדי התורה", אמר על הפסיקה המנהיג הליטאי הרב שטיינמן. נו, אז הם חושבים שאנחנו לא רק עובדים בשבילם, אנחנו גם חיים בשבילם. טפיל או לא טפיל?

הטענה לפיה תקצוב תלמיד ישיבה חרדי זהה למימון סטודנט היא לא רק מטעה, היא שקרית. המדינה מתקצבת את הכוללים ומוסדות הלימוד המוכרים של החרדים. הסטודנטים הלמדים במוסדות השכלה גבוהה לעומת זאת לא זוכים להבטחת הכנסה, בניגוד ל"מקביליהם" החרדים. ובל נשכח שהסבסוד ללימודים גבוהים מגיע רק לתלמידי האוניברסיטאות, כאשר יותר ויותר סטודנטים בישראל לומדים במכללות שאינן זוכות לסבסוד. על תקצוב מחייה מהמדינה אין בכלל מה לדבר. ויש גם עוד הבדל קל – סטודנטים מסיימים מתישהו להיות סטודנטים, אברכים לעומת זאת, לפחות אלא שמקבלים את השקפתו של החזון איש, ממשיכים בלימודיהם לנצח.

הטענה השנייה כאילו אם לא נממן תלמידי חכמים לא יהיה מי שיחתן אותנו היא יותר ממגוחכת – היא מקוממת. מדינת ישראל היא אכן יהודית, אך היא גם מתיימרת להיות דמוקרטית. מדינה דמוקרטית אינה נוקטת אפליה על רקע דתי, היא אינה מונעת מאנשים שאינם בני אותו דת להינשא זה לזו או זה לזה. מדינה דמוקרטיה אינה מאשרת לחלק אחד מהחיים בה להתקיים על גבו של חלק אחר. חשוב לציין, לימודי הדת האינסופיים וההישענות של הקהילה החרדית על גבו הכלכלי של יתר הציבור הם לא איזו מסורת עתיקת יומין אלא המצאה של מדינת ישראל. סיום המצב הזו לא פוגע בשום "מסורת אבות", וכל אמירה כאילו אנחנו כורתים את הענף עליו אנחנו יושבים היא טועה ומטעה.

יפים בעיניי הדברים שכתבה שופטת פורקצ'יה בהחלטתה: מדיניות שמעניקה תמיכה למגזר מסוים שאינה מיועדת לקדם את דרכו לשוויון מלא בהשוואה למגזרים אחרים אלא כדי לשחרר את בניו מאחריות חברתית פוגעת בכלל האוכלוסייה. וזו בעצם הבעיה – איש לא חולק על היותם של החרדים אחת השכבות העניות והחלשות כלכלית בישראל, הם פשוט לא פועלים כדי לשפר את מצבם אלא להנציח אותו. הבטחת הכנסה לא אמורה להיות שאיפה קיומית של אדם או מגזר, היא אמורה להיות מוצא אחרון. אם החרדים באמת רוצים לשפר את מצבם, הם צריכים לספק לעצמם סיכוי שווה בשוק העבודה, קרי לפעול לקיום של מערכת חינוכית שתאפשר להם להשתלב בו. אבל הם לא רוצים. הם מעדיפים להמשיך לחיות על חשבוננו ועל חשבון נשותיהם, ולבעוט בכל יוזמה שמנסה להוציא אותם מהמצב הזה.

מקוממת במיוחד דעת היחיד של השופט (הדתי) אדמונד לוי, שרואה בפרנסת תלמידי הכוללים " ציווי מדאורייתא". כנראה שהשופט לוי שכח שחוקי ההלכה היהודית עדיין אינם הקו המנחה במערכת המשפט הישראלית, ושכללי הדמוקרטיה, השוויון והליברליזם קודמים להם. אבל למה להתפלא, הרי אם המשפט העברי גובר על טענות הגיוניות ודמוקרטיות בכל הקשור לדיני משפחה ויוצר עיוותים נוראיים, למה שלא ינסו להנחיל אותו גם לתחומי חיים אחרים? אז על החרדים והדתיים אני לא מתפלא וכבר לא כועס כי הרי מה הטעם. ההיגיון שלהם אחר, האקסיומות שלהם שונות לחלוטין ואני כנראה אפילו לא חולק איתם ערכים בסיסיים שיכולים לשמש כבסיס למשא ומתן. אבל על נבחרי הציבור ששכחו את מי הם אמורים לייצג, אני כועס. על הח"כים שאישרו את העיוות החוקי הזה מלכתחילה, של תשלום "הבטחות הכנסה" לתלמידי כוללים, אני זועם.

אז בג"צ תיקן את העוול, זהו ניצחון, אך ניצחון חמוץ. החלטת בג"צ שלא להעניק הבטחת הכנסה לתלמידי כוללים מנומקת בשאיפה להשוות את מצבם לשל אלה הלומדים במערכות ההשכלה הגבוהה בישראל. נתון שמזכיר לנו שהמצב הנוכחי, בו צעיר ישראלי נאבק על מחייתו בעת שהוא שוקד על לימודיו אינו "גזירה משמיים", אלא בחירה והחלטה של נציגי הציבור בהם בחרנו. אלה בחרו לממן דווקא את תלמידי הכוללים, שתורמים לתפיסתם לחברה הישראלית כנראה הרבה יותר מצעירים הלמדים משפטים, רפואה, הנדסה, ספרות או היסטוריה. כי מהי תרומתם של בעלי תואר אקדמי ממוקצעים בהשוואה למי שהוסמך לרבנות?

[עודכן ב-16 באפריל, 12:47]

%d בלוגרים אהבו את זה: