Tag Archives: בקטנה

פסח הוא חג נוסטלגי לספקן שבי

5 אפר

גידי

אוקיי, נכתבו מספיק פוסטים בבלוגוספירה על כמה שהחג הזה הוא חג מסריח. אבל לאחרונה נזכרתי במאורע נוסטלגי בעל משמעות דתית מבחינתי שקשור לחג הפסח. אתם מבינים, חג הפסח הוא האירוע הראשון שגרם לי לפקפק באופן ברור כ"כ באל, דת, תנ"ך וכו.

הסיפור הוא פשוט למדי, הייתי בכיתה ב', השנה התחלנו ללמוד תנ"ך לראשונה ולקראת חג הפסח קראנו את הפרשה המדוברת, הלא היא הוצאת בני ישראל ממצרים. באיזה שלב בעת הדיון בכיתה על מאורעות הפרשה קראנו כיצד אלוהים הטביע את כל המצרים בים שהוא פתח לנו בחביבות רבה כל כך. כאן התרחש האירוע שנחקק בזכרוני, אני בתומי הרמתי את היד ושאלתי מדוע הרג האל את כל המצרים, הרי הוא כל יכול, הוא פתח לנו את הים, הוא לא יכל לעצור את המצרים במחסום פיזי אחר, אני חושב שבאותם ימים השתמשתי במילים "קיר גדול". אני רוצה שתדמיינו לכם את הסיטואציה, ילד בכיתה ב' שואל שאלה דתית מהותית בפני מורה וכיתה של תלמידים אחרים. הדממה הייתה מוחלטת, אני לא חושב שלמורה הייתה תשובה שסיפקה אותי.

מדובר במאורע יוצא דופן לילד בכיתה ב', היכולת לפקפק ולהטיל ספק בספר האגדות שהונח בפניו היא לא מובנת מאליה ובמיוחד לא לילד קטן, ולכן ביני לבין עצמי אני תמיד מציין את החג הזה כזרע הספקנות שלי. וברוח טובה זו, הנה מערכון מוצלח של מיטשל וווב בנושא:

ערוץ חכם – עורך טיפש

20 מרץ

גידי

אוקיי, המקרה הבא ממש מוזר. אני רואה לפעמים את ערוץ דיסקברי, יש שם כמה תכניות מעניינות בעיקר MythBusters, אבל יש שם עוד כמה דברים שאני רואה לפעמים. אני לא יודע מתי הפעם האחרונה שראיתם ערוץ דיסקברי, אבל הפרומואים בערוץ דיסקברי מדובבים!

אני לא מצליח להבין למה. הרי ערוץ דיסקברי לדעתי ואני מניח שגם לדעתו, פונים לקהל קצת יותר חכם, אני מאמין שרוב צופי דיסקברי יודעים לקרוא, או לפחות להתמודד עם כתוביות. הרי תכניות מצויירות בארץ לא תמיד מדובבות. מה העניין? האם מישהו בדיסקברי חושש שאני לא ארצה לראות את "סדרה של פיצוצים מטורפים שקורים באמת על מכשירים מרשימים שנבנו בהנדסה מדהימה" או איך שלא קוראים לכל התכניות האלה רק בגלל שאני לא מבין מה האנשים אומרים שם. הלו, אני חובב הנדסה/מנועים/פיצוצים, אני כנראה יכול להתמודד עם כתוביות!

טוב, הרי ברור שכנראה מישהו שם לא באמת חשב עד הסוף כשהוא הביא את העורך של "הופ בייבי" לדיסקברי, או שאיזשהו מדובב שם גוזר קופון על העבודה הכי  מיותרת בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית – מלבד כמובן כל מה שקשור לג'ודי ניר-מוזס-שלום, שיותר מיותר ממנה אי אפשר אפילו לדמיין, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

מפריע לי, אני אפריע לך

18 מרץ

גידי

לפני כמה ימים עלתה בפני שאלה בנוגע למקומות בתיאטרון, האם אדם שמאחר להצגה ומקומותיו נמצאים באמצע השורה צריך להיכנס להקים חצי שורה כדי להתיישב. התשובה שלי היא מאוד פשוטה, לא!

ברור, שבעמי אני חי וגם אני אדם עסוק, כפועל יוצא מהיותנו אנשים עסוקים, אנחנו מאחרים לפעמים למקומות ולרוב לאיחורים אלו יש חובות שהן נושאות בהן. אבל בעוד הקמת אנשים שטרחו והגיעו בזמן בקולנוע היא אולי לגיטימית (היא לא, אגב), בתיאטרון אתה מפריע גם לאנשים שעל הבמה. כשאתה מפריע לאנשים שעל הבמה, שאותם באת לראות אתה מפריע להופעה ולמעשה מפריע לכולם. האמת שזו לא שאלה קשה, הצגות אף פעם לא מתחילות בשעה הנקובה, יש מספיק זמן לכל המאחרים הכרוניים, הפתולוגיים ושאר הנתקעים בפקקים להגיע בזמן.

היה ואיחרת, אין מה לעשות – התיישב בשקט בצד, והשתדל לא להפריע לשאר הקהל, בהפסקה אתה מוזמן לשפר את מושבך לעבר המושב שרשום על הכרטיס. האמת היא שבעקרון סדרנים אמורים לאכוף את הכלל הזה, אבל לעם ישראל יש נטייה להתעלם מהסדרנים. אז בואו אנחנו נשתדל להיות אנשים טובים, נגיע בזמן, ולא נפריע.

באותה הזדמנות הייתי רוצה לעודד את עם ישראל ללכת כמה שיותר לתיאטרון, יש המון הצגות מאוד טובות ושלל מבצעים, באמת חבל שיש אולמות שמציגים בפני קהלים חצי מלאים במקרה הטוב. תלכו לתיאטרון, זה טוב לנשמה, רק תגיעו בזמן.

פיצה לסניף זו לא מחמאה

8 מרץ

גידי

בטוח ראיתם את הפרסומות האלו (לינק) של בנק הפועלים, אלו שמראות לנו כמה אנחנו מרגישים בבית בבנק הפועלים, ושבגלל זה אנחנו צריכים לקחת את המשכנתא שלנו שם. לא אכנס לכל הנושא שמשכנתאות הוא אחד התחומים הבודדים שיש בו עדיין תחרותיות מסויימת על בחירת הלקוח בין הבנקים, ושזה מאוד חשוב שלא אוטומטית תקחו משכנתא דווקא בבנק שאתם מנהלים בו את החשבון שלכם (אולי ליאור יכתוב על זה פוסט, מנסיונו לאחרונה עם שוק המשכנתאות).

אני רוצה להתייחס ספציפית לפרסומות, בייחוד לפרסומת האחרונה בקליפ המצורף. בפרסומת זו מגיע שליח פיצה, מוסר ההשכל הוא שאנחנו מרגישים כ"כ בנוח בסניף בנק הפועלים, שהזמנו לשם פיצה, כי זה טבעי.

כלקוח בנק הפועלים בעצמי, כשאני ראיתי את זה, היה לי ברור שהמשפחה מחכה שם כבר כמה שעות בתור, מתוך רעב וכנראה איזשהו אקט מחאה לבנק שמייבש אותם כ"כ, הם הזמינו פיצה לסניף. זה המוסר השכל שאני הוצאתי מהפרסומת הזו. מה נראה לכם?

%d בלוגרים אהבו את זה: