Archive by Author

תופעת הנפיחה

26 נוב

לפני כמה ימים הלכתי לסניף אורנג' הקרוב לביתי כי הסוללה בסלולרי שלי לא מתפקדת כל-כך. לקח להם קצת זמן להתייחס אליי אבל זאת לא הנקודה. לכשהתייחסו אלי, הצגתי את הבעיה שלי בפני הנציגה, הנ"ל שלפה את הסוללה ולאחר בדיקה קצרה החליטה שהסוללה שלי נפוחה ולכן היא כבר די מתה – המסקנה נראית לי לגיטימית, יש לי את המכשיר די הרבה זמן ואני לא תמיד מתייחס אליו יפה – אולם לאחר שהכריעה התייעצה עם הנציגה השנייה, כנראה היותר בכירה, ההיא בחנה את הסוללה שלי וגם הסכימה.

היא הסתכלה אליי ואמרה לי "זאת תופעת הנפיחה".

הבטתי אליה בחיוך (וללא שמץ של הציניות הידועה שלי – באופן מפתיע וחריג), שאלתי אם היא מסוגלת להגיד את זה בלי לצחוק. היא לא הבינה מה אני רוצה, הבהרתי לה שנפיחה והתנפחות אינם זהים, היא התנצלה, למרות שלא היה צורך ונראה שלא היה לה כוח לפסבדו-אינטלקטואליזם שלי, זכותה.

בסוף לא רכשתי סוללה חדשה כי גם לא היה להם ועוד לא החלטתי אם אני רוצה, חוץ מזה, סוללה שנופחת זה בטח משהו נדיר, למרות שהוא לא מאוד מנומס.

רב קו – רעיון טוב? ביצוע כושל!

5 ספט

אם הכרטיס הוא רעיון טוב אני לא בטוח, אבל ביצוע כושל הוא מעין מנטרה לא רשמית במדינת ישראל, נראה שכל הרעיונות הטובים כאן די מתחרבנים בשלב כזה או אחר. אני רוצה להתייחס לכרטיס הרב קו. אני מניח שרוב האנשים מכירים (גם אם לא בהכרח מחזיקים בעצמם) בכרטיס הרב-קו. למי שלא מכיר, מדובר בכרטיס חכם המציע מספר יתרונות: 1) ניתן לשלם בכל מסגרות התחבורה הציבורית; 2) לחסוך התעסקות בכסף קטן ועודף מהנהג; 3) לחסוך נייר ו-4) לחסוך כאב ראש באופן כללי. הבעיה היא שהוא לא עושה אף אחד מהדברים האלה, כן, אפילו לא אחד.

1) נתחיל בעובדה שהכרטיס איננו מכובד באגד (עדיין חברת התחבורה הציבורית הגדולה ביותר בארץ), ברכבת ישראל ובאף מונית שירות שאני ראיתי, ככה שהלכה למעשה חלק ניכר מגופי התחבורה הציבורית לא לוקחים חלק בנושא – קצת מבטל את העניין אם בנוסף לכרטיס הזה אני עדיין צריך להחזיק כסף, כרטיסיית אגד וכרטיסים לרכבת. אם כבר מכילים כלל על התחבורה הציבורית יש מקום להכיל אותו על כולם. חוץ מזה, כל חברה מחייבת אותך בצורה אחרת, ככה שאם לדוגמא אתה מגיע לת"א מחוץ לעיר, קנית ברב קו אשראי לחברת מטרופולין, קווים וכו' ואז אתה צריך לקנות ברב-קו גם אשראי/כרטיסייה בדן, כי החברות לא חולקות ביניהן. זה במקום שנוכל לשלם ישירות לגוף אחד ולקנות אשראי ברב-קו והכסף יועבר לחברות בהתאם לשימוש, אתם יודעים כמו שעושים עם כל כרטיס אשראי אחר.

2) הכרטיס אמנם חוסך התעסקות בכסף קטן בערך, אבל כיום עדיין מטעינים את הכרטיס אצל הנהג ולא באינטרנט, אז הוא עדיין נותן לי עודף ואם אני קונה כרטיסיה בסכום לא עגול הוא גם צריך לתת לי עודף בכסף קטן, אז בעצם נשארנו באותה צורה מטומטמת רק עם כרטיס חכם באמצע. 3) לחסוך בנייר – לא רק שהכרטיס לא חוסך בנייר הוא מבזבז יותר נייר משהיה קודם. מלבד חופשי-חודשי, בכל שימוש בכרטיס מופקת מעין קבלה/ביקורת, גם בנסיעות על כרטיסיה, גם בנסיעות על סכום שטעון באשראי וגם כאשר אתה מטעין את הכרטיס עצמו ניתנת קבלה על הסכום ששולם לטעינה, ככה שלא חסכנו כלום ורק בזבזנו עוד נייר. 4) לגבי כאב הראש אני לא יכול להגיד יותר מדי, זאת שאלה סובייקטיבית, אני יכול לומר בכנות כמשתמש תכוף בתחבורה ציבורית שבמצבו קיים הכרטיס נע בין חסר משמעות לעוד טרחה שאני צריך להתמודד איתה ולא יותר מזה, מלבד כמובן העובדה שהנפקת הכרטיס היא בשלל נקודות חצי נוחות (אבל נראה שחברת קווים מאפשרת היום להזמין את הכרטיס בדואר באתר שלהם) ואם לא הנפקת אתה חייב להמשיך לשלם סכום מלא, כי אתה לא יכול לקנות כרטיסיה מהנהג בלי הכרטיס החכם.

כל החסרונות האלה לפני שהזכרנו את הפגיעה בפרטיות כשכל נסיעה מתועדת בחברות השונות, הרי הכרטיסים הם אישיים.

לסיכום, אציין שיש לכרטיס מעט יתרונות, אם נאבד או נגנב אז ניתן להעביר את הסכום ששולם לכרטיס הבא שיונפק. בנוסף, אני בעקרון בזה שהנהג יתעסק כמה שפחות עם הכסף שלנו ורק יינהג (לא המצב כיום, אבל ייתכן ונתקרב לשם). אני מאמין שאפשר עוד להפוך את הכרטיס הזה למשהו חיובי. יש מקום לפתח את תשתית האינטרנט בו, שנוכל להזמין אותו באינטרנט ולטעון אותו בסכום אחד שיחולק לפי הנסיעות שלנו בין החברות השונות, לפי איזשהו מפתח של הנחה בהתאם לגובה הטעינה.

* עלתה לי בראש עוד שאלה אחת מכתיבת הבלוג הזה, למה אנחנו לא יכולים פשוט לשלם בכרטיס אשראי באוטובוסים?, להפוך את תשתית האשראי לחכמה יותר, כך שניתן יהיה לטעון כרטיס אשראי בסכומים נפרדים למי שרוצה כרטיסיה/חופשי-חודשי ואפשרות הנפקת כרטיס חכם למי שאינו מעוניין לשלם באשראי או שאין לו. זאת כנראה שאלה לפוסט אחר, אבל בהחלט שאלה מעניינת.

Liberalism at gunpoint

9 אוג

פוסט נטול פואנטה – לא להתלונן

לפני כמה שנים הייתי בשיעור שמדבר על בטחון בינלאומי באוניברסיטה, עלתה השאלה האם הפוליטיקה של ג'ורג' בוש היא ליברלית כהגדרת האקדמיה לליברליזם. המרצה טענה שכן מסיבות של ניתוח טכני שלא אלאה בו את הקוראים, אבל אני קראתי לזה Liberalism at gunpoint, קרי לדחוף להם את הליברליות בכוח.

זאת שאלה שאני מתחבט בה לעיתים, האם אני באמת ליברל וכמה ליברלי אני רוצה להיות, כמה חופש אני באמת חושב שמגיע לכולם? ליאור כתב פוסט על איסור לבישת הרעלות ולמה לדעתו זה ליברלי, אני לא בהכרח מסכים עם הקביעה הזאת, האמת שאין לי דעה מבוססת בנושא, בעיקר כי אני לא מכיר לעומק את הפרטים ואני משתדל לא לקבוע דעה מוחלטת בלי לדעת יותר טוב במה מדובר. זאת שאלה מעניינת, האם בזה שאני כופה על מישהו משהו מתוך מערכת האמונות שלי (הלכאורה מאוד ליברלית) עושה אותי ליברלי או שכפייה (טובה כלל שתהיה) היא עדיין סתם כפייה. הרבה ליברלים (לטענתם) שאני מכיר מאמינים שכן, שמערכת האמונות הליברלית היא קבועה וברורה ולכן זה ליברלי לאלץ מישהו לעשות משהו ליברלי. בעיני יש כאן סתירה שלא קל ליישב.

אין ממש פואנטה לפוסט הזה, זאת רק שאלה שלא עולה הרבה, ולאחרונה התחלתי להרהר בה יותר. האם זה שאני כועס על החרדים והיחס שלהם לנשים ולאוכלוסיה שלהם עצמם, הרצון שלי שמערכת הרווחה בארץ תכנס בהם, נובע מהליברליזם שלי? מהרצון שלי לחופש של אותם אנשים, או סתם מצדקנות של מערכת האמונות שאני גדלתי בה ו/או מאמין שהיא הנכונה? זאת רק דוגמה, אנחנו הליברלים (לטענתנו) נוטים לשכוח שהנסיון שלנו לכפות את דעותינו ואמונותינו טובות כלל שיהיו מסוכן, הרצון שלנו לכפות חופש הוא בעייתי, כי חופש זה משהו שמאוד קשה להכריח אדם לקבל ואני לא יודע אם אפשר לכפות חופש וערכים דמוקרטיים על אוכלוסיה שלא מבינה באמת במה מדובר.

כמו שכתבתי קודם אין ממש פואנטה לפוסט הזה, הוא נכתב מתוך הרהור וללא מסקנה. אסור לנו גם לשכוח את הצד השני של הדיון הזה, שבו אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו בשם הליברליזם לתת למישהו אחר לכפות את אמונותיו החשוכות על מישהו אחר, בין אם הוא מודע לזה או לא – מה נגיד? סוגייה מסובכת.

אני מודה, טעיתי

17 יול

לפני כמה שנים כתבתי פוסט על כמה שאני סולד מהתכנית כוכב נולד. זה לא שהתחלתי לצפות בתכנית או שאני אוהב אותה בכלל, אני לא. אבל ביום חמישי נחשפתי לתוצאה טובה מאוד של כוכב נולד.

לכל מי שלא יודע, תיאטרון גשר חוגג 20 שנה בימים אלה ומעלה את פסטיבל האנגר גשר שנגמר היום. באופן די מקרי התגלגל לידי כרטיס לפסטיבל ושוכנעתי להגיע להופעה של מרינה מקסימיליאן בלומין הלא היא תוצר של אותה התכנית. מלכתחילה הייתי אנטי, האליטיזם שלי מראש פסל כל מי שצמח בכוכב נולד, סנוב שכמותי וודאי לא יכול להנות מזה. אבל לא היו לי תכניות אחרות, כבר הייתי בת"א עד מאוחר בשביל העבודה ובאופן כללי אני מאוד אוהב הופעות חיות, במיוחד כשאני מקבל כרטיסים חינם. אז הלכתי.

מה אומר? וואו, באנגלית קוראים לזה Blown Away, נדהמתי, גברת מקסימיליאן בלומין שרה מכל הלב עם המון רגש והמון עצמה בקול שלה, בהופעה לא מאוד ארוכה אך מרשימה ומגוונת התרגשתי, צחקתי, שרתי והכי חשוב ממש ממש נהניתי. מה אגיד, אני אוכל מטפורית את הכובע, הגברת פשוט מוכשרת בטירוף ואני מאחל לה המון המון בהצלחה, עוד אוהד כבר יש לה ואם היא יכולה לשכנע סנוב אליטיסט מסריח כמוני, וודאי יש לה עתיד.

למי שלא הבין, אם יוצא לכם לשמוע את המופע שלה –  "אקספרימנטל" שמו – אז אני ממליץ.

%d בלוגרים אהבו את זה: