איך הרעלה הופכת לרצח משולש. וכל הכבוד לד"ר אורלי אינס

26 נוב

1.

בתחילת השבוע התפרסמה בתקשורת ידיעה על חשד לרצח והתאבדות בעוספיה. שלושת בני משפחת כיוף – האב, האם ובתם הפעוטה – נמצאו מתים בביתם. כבר לאחר מציאת הגופות הודיעה המשטרה שככל הנראה האב רצח את אשתו וילדתם, והתאבד. למחרת הפרטים כבר היו ברורים יותר – לא רצח ולא נעליים – המשפחה מתה כולה מהרעלת גז שנפלט מהגנרטור.

עוד ידיעה על מוות מיותר שדווחה ונשכחה. מה שאני לא מבין הוא איך במשטרה מצליחים להפוך מוות מהרעלת גז, שבו הגופה לא מדממת, לא פצועה – לרצח. הרי לא היו סימנים ברורים ומפלילים, אז למה לשחרר הצהרות מטומטמות וחסרות ביסוס שמכפישות את שמם של האנשים ושפוגעות במשפחותיהם, שגם כך נדרשות להתמודד עם מותם? למה לתקוע טריז מיותר בין משפחת האב למשפחת האם, כשאין שום יסוד של אמת מאחורי זה? למה שוב משטרת ישראל יורה מהפה הגדול והמטופש שלה בלי לבצע חקירה בסיסית לפני כן או לפחות לחכות לתוצאות נתיחת הגופות?

בסדרות הטלוויזיה תמיד רואים את קצין המשטרה אומר שהוא לא יכול להגיב לפני שיגיעו ממצאי הפתולוג. מה שטוב למק טיילור והוריישיו קיין בטוח יכול להיות טוב גם בשביל תנ"צ או ניצב שקר-כלשהו. למה סתם להצטייר כמטומטמים ולפגוע במשפחה שלמה.

2.

לנאנסות, למוטרדות ולקורבנות עבירות המין יש מעכשיו פנים – אל תאמרו עוד א', אמרו ד"ר אורלי אינס. אני מצדיע לד"ר אינס שויתרה על זכותה לפרטיות – זכות שבתקשורת ניסו בכח לגזול ממנה בניגוד לחוק בשבוע האחרון. אינס החליטה לוותר על הפסודו-אנונימיות שלה היא זכאית – קצת קשה לקרוא לזה אנונימיות כשפרטי חייך פרושים על דפי כל העיתונים ותמונותייך מופצות לכל דורש באינטרנט – וכמי שמעורבת מזה שנים במאבק נגד אלימות החליטה לא לשתוק עוד.

שוב אנחנו רואים את גועל הנפש והזיוף של התקשורת ומשטרת ישראל. אם עוד לפני שגילתה אינס את פניה הן הושחרו בכל מקום אפשרי, אז עתה נראה כי נפרצו הסכרים האחרונים. "מקורביו" של אורי בר-לב מלכלכים עליה מעל גבי ערוצי התקשורת, שמדווחת את הכל בשקיקה. פסודו-עיתונאים סקסיסטיים ושונאי נשים יוצאים נגד הביטחון והאומץ שהפגינה. "למה היא ציפתה כשהחליטה להתלונן", מיתמם בן כספית, כאילו לא מספיקה ההטרדה המינית שעוברת אישה, היא חייבת לקבל על עצמה את ההטרדה, הזלזול, הביזוי והחדירה לפרטיות שמשום מה נלווים היום להגשת תלונה.

כספית, כאדם המיודד באופן קרוב עם עיתונאי בכיר ששמו יצא לפניו כמטרידן סדרתי, יודע למה הוא מתלונן. הוא וחבריו מפחדים, הם צריכים את נשק ההשחרה הפומבית כדי לוודא את שתיקת הקורבנות ולהבטיח את המשך המצב הקיים בו גבר יכול להטריד אישה and to get away with it. "אין כאן נערה תמימה שנאנסת בחשכת הלילה" כותב כספית, ומשתמש שוב באותו שקר מטופח היטב, כאילו אם זה לא "אונס קלאסי", זה לא אונס. אז לא, מרבית מקרי האונס וההטרדה המינית לא מתרחשים בסמטאות חשוכות. הם קורים במקומות העבודה, במשפחה ובסביבה הקרובה. רוב מקרי ההטרדה האלה לא מדווחים מסיבות ברורות – הקורבנות מפחדות להתלונן. מספיק לקרוא שוב את טור הבלהות של כספית כדי להבין למה.

חייבים לתת לנשים (וגם הגברים והילדים) שחוות הטרדה מינית את הביטחון לא לשתוק, וללכת להתלונן. כל עוד דעות כמו של כספית הן חלק מהמיינסטרים, זה יהיה קשה. כל עוד אנשים ממשיכים לחשוב ש"זה נעשה בהסכמה", זה יהיה קשה עוד יותר. אישה או גבר שמקיימים מערכת יחסית מינית עם דמות שיש לה סמכות לגביהם, בין אם בעבודה, בצבא או במשפחה, לא עושים זאת מבחירה חופשית. תמיד קיים שם החשש או שמץ החשש של "מה יקרה אם אסרב". האם אאבד את עבודתי, האם יושחר שמי? אנשים, בעיקר גברים אך לא רק, לא מבינים או לא רוצים להבין זאת. הפחד הזה שם, הוא אמיתי והוא משתק.

מודעות פרסומת

4 תגובות to “איך הרעלה הופכת לרצח משולש. וכל הכבוד לד"ר אורלי אינס”

  1. סלונים נובמבר 26, 2010 בשעה 15:06 #

    עם כל הכבוד, אני אתן לבית המשפט להכריע אם הוא אנס והטריד או סתם היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון והסתבך עם האנשים הלא נכונים.
    אונס והטרדות זה דבר נורא, אבל גם הכפשות וסחיטות הם דברים נוראיים. לא רוצה לחיות בחברה בה אישה יכולה להמציא דברים ולצאת מזה בשלום, וזה גם קורה לא מעט – וגם הפחד מזה משתק

    • ליאור נובמבר 26, 2010 בשעה 15:27 #

      בית המשפט הוא בהחלט הגוף שאמור להכריע בסוגיות כאלה ומן הסתם סוגיות משפטיות אחרות. אף אחד לא טוען אחרת.

      הפחד שמישהי "תמציא" שהטרדת אותה הוא אכן משתק, ואם הוא גורם לך לחשוב פעמיים לפני שאתה אומר משהו לאישה או נוגע בה – מצוין.

      צריך להפריד בין "המצאה" על הטרדה מינית שאתה לא מפרש כהטרדה ואותה אישה כן, לבין מאורע שלא היה מעולם. אירועים כמו המקרה הראשון קורים כל יום וזו זוועה. אתה מסתובב בעולם שלך בו הגבר הוא העליון ולא אכפת לך בכלל אם אישה חשה מושפלת או מחוללת בגלל משהו שאמרת או עשית לה. אירועים מהסוג השני הם נדירים מאוד ובניגוד למה שגברים כמו בן כספית (ואתה גם כנראה) אוהבים לחשוב, מעטים ביותר לעומת מקרים של הטרדה ופגיעה מינית שהתרחשו במציאות.

    • ליאור נובמבר 26, 2010 בשעה 16:15 #

      עוד משהו: איכשהו החשש הזה שיגידו עליך משהו שהוא לא נכון עולה רק בהקשר של עבירות מין. איך אתה לא חושש שיגידו עליך סתם אם גנבת או רצחת? איך זה שבמקרים של גניבה או רצח קודם כל בודקים אם הפשע באמת מתרחש ורק אחר כך מעלים שאלות על הקורבן? למה רק במקרים של אונס ופגיעה מינית קודם כל מעלים שאלות לגבי המוסר של הקורבן (שבכלל לא רלבנטי) ורק אחר כך שואלים אודות החשוד? והיחס הזה מתחיל כבר בתחנת המשטרה.

      פחות 1% מהתלונות על עבירות מין הן תלונות שווא, בעוד כמות הנסיונות להונאת ביטוח או האשמות שווא במקרים של שוד וגניבה גבוהים בהרבה – ומדובר כאן בנתונים של המשטרה. למה אתה לא חושש יותר שיעלילו עליך גניבה מאשר שהטרדת מינית?

      אני לא רוצה לחיות בחברה בה בכירים במשטרה או נשיאים יכולים להטריד מינית נשים שיכולות להיות קרובות משפחה או חברות שלי ולצאת מזה בלי פגע, כאשר מי שפניה מושחרות היא הקורבן.

  2. סלונים נובמבר 26, 2010 בשעה 15:07 #

    לגבי החלק הראשון על ההרעלה – אתה צודק במאה אחוז. בתור מישהו שנתן את הכותרת: "המשטרה חושדת: האב רצח את אשתו ובתם – והתאבד" הייתי בהלם ששמעתי יום אחרי (בחופש) שמדובר בהרעלה… האמת… מצד אחד הייתי בהלם, מצד שני לא הייתי מופתע 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: