שמאלנים, לאן נעלמתם? על המשט לעזה ושתיקתו של השמאל הממוסד

3 יונ

קודם כל הבהרה: אין לי ביקורת לחיילים שביצעו בעצמם את הפשיטה על המרמרה או על כל אחת מהאניות האחרות במשט. אני מאחל להם רפואה שלמה, פיסית ומנטאלית, ומקווה שלשם שינוי משרד הביטחון ישכיל לתת להם טיפול ראוי ולא יעביר אותם עשרת מדורי גיהנום כפי שהוא נוהג לעשות לחיילים פצועים. יש לי לעומת זאת הרבה ביקורת כלפי המפקדים ששלחו את החיילים לפשיטה, כלפי הבכירים שהחליטו על דרך הפעולה ובעיקר כלפי הדרג המדיני שאישר אותה.

לטעמי אין בכלל ספק – זו היתה טעות שנובעת מראייה צרה של המציאות תוך התעלמות מהדין הבינלאומי ומשיקולים מדיניים ארוכי טווח. לא משנה כמה הראיות בדיעבד מראות שמדובר היה בפעילי טרור שביקשו לעשות פרובוקציה, הטיפול הישראלי בסיטואציה היה שגוי וכל מאמצי ההסברה של דובר צה"ל ומשרד החוץ הם לא יותר מכיבוי שריפות שלא קוצרים יותר מדי הצלחות.

מאז הפשיטה על המרמרה ופרסום תוצאותיה האומללות קראתי הרבה דברי ביקורת על הפעולה, על המפקדים, על הממשלה. הרשת מלאה פוסטים, סטטוסים וציוצים מושחזים וחדים. פרשני הטלוויזיה והרדיו שואלים שאלות נכונות ומעניינות, ובכל זאת, משהו כאן חסר. השמאל הממוסד, על מפלגותיו, נציגיו וח"כיו כמעט נאלם דום. למעט ראיון רדיו אחד שביצע ג'ומס ושיחה אחת מאוחרת עם ציפי לבני לא ראיתי או שמעתי כל תגובה רצינית שמביעה עמדה נחרצת. וגם את תגובות אלה נאלצתי לחפש טוב-טוב.

אנחנו חייבים לנצל את שעת הכושר הזו כדי לקום ולסמן קו בחול ולומר עד כאן, אנחנו לא מוכנים לקבל ממשלה שמבצעת התאבדות מדינית. אנחנו מחבקים את החיילים אבל לא מוכנים שהם יהוו כלי משחק בידי ממשלה שמאבדת את עצמה לדעת, שמאז כינונה עושה כל מאמץ אפשרי כדי לבודד אותנו בזירה הבינלאומית, כדי להרחיק את מעט התומכים שעוד נותרו לנו ושנציגיה משחררים איומים בומבסטים לאוויר שיעלו לנו בחיי אדם בהמשך הדרך.

איך יתכן שנציגי השמאל הציוני לא קמים ואומרים ״די, מספיק עם ההתאבדות״? איך יתכן שהם משאירים את הזירה הציבורית מופקרת לאנשי אם תרצו ותומכיהם? איך יתכן שטיעוני הנגד היחידים מושארים הפקר לח״כים ערביים שלא מסוגלים לתקשר עם הציבור היהודי?  זוהי שעת הכושר שלנו לנסות להוביל שינוי. נכון, הרחובות התמלאו במצדיעים לצה"ל, אבל גם חלק מאלה מבינים כי התוצאה היתה טעות וכי קבלת ההחלטות היתה שגויה. הם פשוט נפלו קורבן לתעמולה ולא מפרידים בין הממשלה למדינה בראשה היא עומדת.

אי אפשר להסתפק באקטיביזם עכבר ובאמירות רפות, צריך לצאת ולהפגין, ובגדול. צריך להראות לעולם שאנחנו לא מוכנים לעבור לסדר היום על בריונות הממשלה, שבישראל יש עם שפוי שרוצה באמת להושיט יד לשלום ולשכנות טובה. אנחנו צריכים לעשות את זה גם כדי להוכיח לעצמנו שעוד יש כאן אנשים שפויים, שלא נפלנו כולנו קורבן לפולחן הכח, המוות וה"בכל מחיר", כי כפי שאמר טוקבקיסט באחד הפוסטים שקראתי, כשעושים משהו בכל מחיר, המחיר הזה תמיד גבוה מדי.

אנחנו צריכים להוכיח לעולם ולעצמנו שישראל היא לא רק אנסטסיה מיכאלי ומכות בכנסת, סתימת פיות והסכמה עיוורת. כי אנחנו לא מסכימים, ואנחנו כבר הרבה הרבה זמן לא מסכימים. והגיע הזמן נעשה עם זה משהו. הגיע הזמן לסמן קו בחול ולומר עד כאן, המדינה הזו היא גם שלנו ואנחנו לא מוכנים שתמשיכו להחריב אותה.

Advertisements

תגובה אחת to “שמאלנים, לאן נעלמתם? על המשט לעזה ושתיקתו של השמאל הממוסד”

  1. של יוני 4, 2010 בשעה 0:52 #

    מסכימה עם הרוב.

    כתבת יפה

    של

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: