פסח הוא חג נוסטלגי לספקן שבי

5 אפר

גידי

אוקיי, נכתבו מספיק פוסטים בבלוגוספירה על כמה שהחג הזה הוא חג מסריח. אבל לאחרונה נזכרתי במאורע נוסטלגי בעל משמעות דתית מבחינתי שקשור לחג הפסח. אתם מבינים, חג הפסח הוא האירוע הראשון שגרם לי לפקפק באופן ברור כ"כ באל, דת, תנ"ך וכו.

הסיפור הוא פשוט למדי, הייתי בכיתה ב', השנה התחלנו ללמוד תנ"ך לראשונה ולקראת חג הפסח קראנו את הפרשה המדוברת, הלא היא הוצאת בני ישראל ממצרים. באיזה שלב בעת הדיון בכיתה על מאורעות הפרשה קראנו כיצד אלוהים הטביע את כל המצרים בים שהוא פתח לנו בחביבות רבה כל כך. כאן התרחש האירוע שנחקק בזכרוני, אני בתומי הרמתי את היד ושאלתי מדוע הרג האל את כל המצרים, הרי הוא כל יכול, הוא פתח לנו את הים, הוא לא יכל לעצור את המצרים במחסום פיזי אחר, אני חושב שבאותם ימים השתמשתי במילים "קיר גדול". אני רוצה שתדמיינו לכם את הסיטואציה, ילד בכיתה ב' שואל שאלה דתית מהותית בפני מורה וכיתה של תלמידים אחרים. הדממה הייתה מוחלטת, אני לא חושב שלמורה הייתה תשובה שסיפקה אותי.

מדובר במאורע יוצא דופן לילד בכיתה ב', היכולת לפקפק ולהטיל ספק בספר האגדות שהונח בפניו היא לא מובנת מאליה ובמיוחד לא לילד קטן, ולכן ביני לבין עצמי אני תמיד מציין את החג הזה כזרע הספקנות שלי. וברוח טובה זו, הנה מערכון מוצלח של מיטשל וווב בנושא:

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: