מחכים לניו לייבור

12 פבר

שקר או לא שקר, תוצאת הבחירות האחרונות היא התרסקות טוטאלית של מחנה השמאל. כמי שלקח חלק בהתרסקות הזו והצביע קדימה אני רוצה לנסות להציע דרך לשקם ולהתחיל מחדש.

אמנם, נראה שהתרסקות השמאל בישראל היא חלק מתהליך גולבלי של היחלשות השמאל מול הימין על רקע עליית מפלס האלימות בעולם, אבל זה פחות מעניין לטעמי. בוחרי השמאל הישראלי, כפי שהפרשנים כותבים למעשה כבר ממספר ימים לפני הבחירות, התגייסו לנסות לבלום את נתניהו וליברמן. כדי לעשות זאת היה צורך לחזק מפלגה שתוכל להיות גדולה מספיק כדי להתחרות בליכוד. מה שאומר שלא משנה כמה מרצ ניסתה להציג עצמה כאלטרנטיבה לביבי-ליברמן (וגם זה רק אחרי שהתעשתה והבינה שקונספט ג'ומס-אובמה לא מספק את הסחורה – היא לא.

מפלגת העבודה, לפחות מבחינתי, הפכה לפסולה בהצבעה הודות ליו"ר שלה, שבעיני מוקצה מחמת מיאוס. כשמוסיפים לכך את רצונו הברור של הגנרל לשעבר ברק להמשיך להיות שר הביטחון גם תחת ממשלת נתניהו, נותרה לבוחרי השמאל רק את קדימה כמפלגה שיכולה באמת לנסות ולחסום את הליכוד בדרכו להרכבת הממשלה. גם היום, לאחר שהובהר שליבני ככל הנראה לא תוכל להקים קואליציה משל עצמה, אנ לא מצטער על שהצבעתי איך שהצבעתי.

אבל קדימה היא לא מפלגת שמאל. אישית, לא ממש ברור לי מה היא, ואני מניח שגם לשאר הבוחרים שהצביעו עבורה זה לא לגמרי ברור. אני גם לא ממש משוכנע שלראשי קדימה ברור לאיזה כיוון הם נוטים, אבל זה פחות רלבנטי. מצביעי השמאל רוצים מפלגת שמאל, אבל כזו שבאמת תוכל להתחרות על השלטון, לא רק להיאחז בשרידים של מה שהיתה פעם, להתרפק על הזכרונות ולקונן על כמה שהבוחרים טיפשים שהם לא מבינים שהיא הפתרון לבעיות המדינה ושיקרה אסון עם העומד בראשה לא יהיה ראש הממשלה, או לכל הפחות שר ביטחון.

כדי לשרוד במציאות הפוליטית הנוכחית, שלא נראה שהולכת להסביר פנים לשמאל הישראלי בשנים הקרובות, מפלגות השמאל חייבות להתאחד ולהציג פנים חדשות ואטרקטיביות. מרצ, עם שלושה מנדטים בלבד, נראית כמי שסיימה את תפקידה. הגלגול של מפלגת הקיבוצים והמושבים חסר הצדקה קיומית, למרות הרעיונות המאוד יפים בהם המפלגה מחזיקה ומקדמת.

אם קצת תקווה, הכנסת הנוכחית תוביל סופסוף להעלאת אחוז החסימה. אמנם לא מדובר בצעד שיפתור את כל הרעות החולות של המערכת הפוליטית שלנו, או של מערכת הבחירות, אבל לפחות יצמצם במשהו את מספר המפלגות ורסיסי המפלגות בכנסת ויגביר במידת מה את הדבר הזה שזכה לכינוי משילות. כדי לשרוד, מפלגה זעירה כמו מרצ תהיה חייבת להתאחד עם גוף גדול יותר הקרוב אליה אידיאולוגית, קרי – מפלגת העבודה. סביר להניח שמהלך דומה יתרחש גם אצל המפלגות הערביות, במהלכו חלק (לא גדול במיוחד אני מניח) ממצביעי חד"ש יחזרו לכיוון השמאל המכונה "ציוני".

אנשי מרצ וחד"ש שיטמעו בתוך הגוף הארגוני של מפלגת העבודה ובציבור המתפקדים שלה יהוו את הסמן השמאלי של העבודה המתחדשת, באופן דומה לדרך בה פייגלין מהווה סמן ימני עבור הליכוד. אפשר להוקיע את פייגלין על דעותיו, אבל הוא בסך הכל מנסה לעשות בליכוד את מה שעשו עמיר פרץ ואנשי עם אחד בהצלחה רבה במפלגת העבודה לפני מספר שנים לא רב. זה ליגטימי, ובמידת מה זה אפילו מבורך.

מפלגה היא לא מונוליט, היא בסך הכל כלי המאגד קבוצות אינטרס הקרובות אידיאולוגית בדרכן המשותפת לפרלמנט. מפלגה מציעה רשימה של אנשים, שחלק קורצים יותר לאנשים א' וחלק לאנשים ב'. הם לא חייבים להסכים על האידיאולוגיה במלואה, כל עוד הם מסכימים על העיקרים. במקרה של תנועת שמאל ציוני הערכים הבסיסיים הם שאיפה לחברה שיוויונית וצודקת יותר, מעורבות מסוימת של הממשלה בכלכלה תוך שמירה על רעיון הרכוש פרטי, חתירה לכיוון של פשרה מדינית במסגרת הסכם שלום והגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (כמתחייב). זו כמובן רשימה חלקית בלבד. אנשים ידרשו לעשות קיצורי דרך אידיאולוגים, אבל רובם נדרשים לכך גם היום.

גוף כזה יוכל למשוך חזרה את אנשי השמאל שזלגו לכיוון ציפי ליבני (ולא חלילה לכיוון קדימה עצמה). האנשים האלה, ואני בתוכם, רוצים לחזור "הביתה", כמאמר הליכוד. פשוט צריך להציע להם בית אטרקטיבי. טוני בלייר והניו לייבור עשו זאת בהצלחה. עכשיו הגיע הזמן לעשות את זה כאן.

(ליאור)

מודעות פרסומת

7 תגובות to “מחכים לניו לייבור”

  1. אלעד-וו פברואר 13, 2009 בשעה 8:50 #

    ליאור: קראתי אתמול פרוטוקולי ועדת כנסת שעסקו בנושא אחוז החסימה (הגעתי אליהם מבלוג אחר, שכחתי איזה). הם קריאה מרתקת, והשתכנעתי שהעלאת אחוז החסימה היא רעיון רע מאד. כדאי לך לקרוא לפני שאתה מצדד שהעלאת אחוז החסימה.

    הנה: http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2007-03-13-01.html
    וחלק ב': http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2007-03-26.html

  2. ליאור פברואר 13, 2009 בשעה 10:32 #

    @אלעד

    היי, קראתי את עיקר הטענות של דיסקין, אני מכיר אותן ולא השתכנעתי. אני מכיר את התיאוריה של 59-59-2, אבל אנחנו לא מדברים על כנסת שתהפוך לכזה דבר, כי הרי ה-2 יהיה בלתי אפשרי. העלאת אחוז החסימה לא תצמצם את מספר המפלגות ל-3 בלבד, אלא בסך הכל תאלץ את הגושים להתקרב. זה תהליך שמפלגות הימין הממוקמות ימינה מהליכוד נאלצו כבר לעבור לאחר העלאת אחוז החסימה. האיחוד הלאומי הוא הביטוי של זה, צירוף של מספר מפלגות ותנועות ימין שאלמלא היו רצות ברשימה מאוחדת לא היו מצליחות להיכנס לכנסת. האיחוד שלהן עם המפד"ל אמנם לא צלח אבל אני לא לגמרי משוכנע שזה לא באמת נבע מפערים אידיאולוגים אמיתייים – תוצאות הבחירות מעבר לקו הירוק, כפי שקראתי ב-ynet, העלו 2% מהקולות בלבד עבור הבית היהודי, בעוד שמרבית הקולות הלחכו לליכוד או לאיחוד הלאומי.

    בכל מקרה, אני חושב שבלי קשר לאחוז החסימה איחוד מפלגות השמאל והצגת פנים חדשות, במתכונת דומה למה שניסו לעשות בימין ללא הצלחה, יועיל לצמיחה מחדש של השמאל הציוני.

  3. דרומי פברואר 13, 2009 בשעה 11:22 #

    לא הבנתי.
    א. אתה אומר שבשבילך אהוד ברק הוא מוקצה, אבל רוצה להכריח מצביעי חד"ש להצביע עבורו?
    ב. אתה חושב שהרעיון של מפלגות יהודיות-ערביות הוא עד כדי כך פסול, שצריך לשנות את שיטת הבחירות כדי להילחם בו?

    פוסט מוזר.

  4. ירדן פברואר 13, 2009 בשעה 20:58 #

    האמת היא שהכי מטריד אותי זה שזה נראה שמבחינתך אין הבדל בין פיתרון טוב לשמאל לבין פיתרון טוב לאידיאולוגיה שלך. זו גישה שבה אתה מזלזל ביהודים לא ציונים כאילו הם רק זלגו החוצה ולא חס וחלילה – פשוט לא מאמינים ברעיון של מדינת דת יהודית. אתה מעודד מצב שבו אין מפלגות ערביות. וכמובן שכולם יהיו חייבים להתיישר לקונסנזוס כמו בשיטה האמריקאית. זה מתאים לארה"ב אבל מאוד לא יהודי.
    אגב, אחד הדברים שמפריעים לי זה שלפעמים התומכים הכי גדולים של מדינה יהודית מצד אחד מאוד נלחמים על כל ה"הגדרות" אבל כשזה מגיע לערכים יהודיים, הם בתכלס פועלים לפי ערכים אמריקאים.

    אני לא מסכים איתך לגבי אחוז החסימה – זה לא נראה לי דמוקרטי לא לספור קולות של אנשים כי אתה מעדיף מפלגות גדולות. זה גם לא עבד עד עכשיו ומספר המצביעים למפלגות האלו גדל וכך גם מספר המפלגות המתמודדות. לעומת זאת שיעור המצביעים ושיעור הקולות המיוצגים קטן – לדעתי זו הבעיה האמיתית. צריך לתת לאנשים לבחור את מה שהם באמת רוצים ולא לבחור בין שתיים או שלוש אפשרויות גרועות. ככה גם קשה להביא רעיונות חדשים לפוליטיקה.
    אם אתה כל כך רוצה מפלגה ציונית שמאלית גדולה, פשוט תציע שמר"צ והעבודה יתאחדו – לדעתי כמות המנדטים שלהן משקף את השמאל הציוני בישראל היום. לצערי.
    אגב גם קדימה היא מפלגה שאחראית למצב הזה. יש שלוש מפלגות "גדולות" – זה לא הגיוני. במיוחד שאין הבדל אידיאולוגי ממשי ביניהן.

  5. ליאור פברואר 13, 2009 בשעה 22:33 #

    דרומי, אני לא רוצה להכריח אף אחד להצביא לאהוד ברק, אני רוצה שהוא ילך הביתה ויתן למישהו ראוי יותר להוביל את השמאל. אני גם ממש לא חושב שהרעיון של מפלגה יהודית-ערבית הוא פסול, חלילה. מה גם שלמיטב ידיעתי, מפלגת העבודה הצליחה בעבר למשוך קולות לא מעטים מהמגזר הערבי, אם כי המלחמה האחרונה שינתה את התמונה מטעמים מובנים.

    ועוד משהו, וזה נכון גם גם כתשובה עבורך, ירדן: אתם יוצאים מתוך איזו מחשבה שברגע שמעלים את אחוז החסימה, נאמר כך שהמינימום יהיה 5 מנדטים, כל מי שלא מצליח לגייס את מספר הקולות הנדרש כדי לעבור "לא נספר". זה פשוט לא נכון וכנראה שפשוט לא ירדתם לסוף דעתי. הפתרון עבור מפלגות זעירות כדי לעבור את אחוז החסימה הוא פשוט למצוא גוף גדול יותר שהן יכולות לעשות את זה בעזרתו. את זה עושים או באמצעות הצטרפות למפלגה גדולה קיימת (כמו עם אחד וההשתלטות המוצלחת על מפלגת העבודה) או באמצעות איגוד של מפלגות לגוף גדול יותר (כמו מקרה מפלגות הימין הקיצוני תחת הכובע של האיחוד הלאומי כדי לעבור אחוז החסימה הנוכחי).

    הדוגמה הכי מוצלחת של מפלגות או תנועות שנאלצו להתאחד כדי לעבור את אחוז החסימה, לדברי אחד המרצים שלי, הוא של מפלגת הירוקים בגרמניה. לפי מה שהוא אומר, כדי לעבור את אחוז החסימה שהועלה (במטרה לחסום את הניאו-נאצים, אגב), כל מיני גופים ירוקים וסביבתיים נאלצו להתגבר על חילוקי הדעות שלהם ולהתאחד, והם מהווים היום כוח לא מבוטל בכלל בפוליטיקה הגרמנית.

    גם לא מדובר בבחירה בין2-3 אפשרויות בלבד, ואתם נוטים משום מה לחשוב שמפלגות לא משתנות, הן כן ואנחנו יודעים את זה היסטורית.

    וירדן, אתה סותצר את עצמך – אתה לא יכול להגיד שכמות המנדטים של מרצ והעבודה יחד משקפות את השמאל הציוני בישראל היום ונשימה אחרי זה לאמר שאין הבדל אידיאולוגי ממשי בין העבודה, קדימה והליכוד. אם באמת אין הבדל אידיאולוגי אז הכל עניין של "אריזה" והשמאל חייב להציג אריזה אטרקטיבית כדי למשוך קולות.

  6. אלעד-וו פברואר 14, 2009 בשעה 19:10 #

    מה שדרומי וירדן אמרו.

    ליאור, בתגובה האחרונה, ולאורך הדיוםן, הצגת דיעות שהן מילקשייק לא סביר ולא קונסיסטנטי. יש פה כל כך הרבה דברים שגויים עקרונית שקשה לי לפרט, אבל הנה נסיון. אני אצטט דברים מתגובותיך ואסביר למה הם הזויים.

    "די לשרוד, מפלגה זעירה כמו מרצ תהיה חייבת להתאחד עם גוף גדול יותר הקרוב אליה אידיאולוגית, קרי – מפלגת העבודה."

    וזה יעזור — כי? אתה מניח שהדינמיקה שדומה להשתלטות פייגלין על הליכוד או פרץ על העבודה יועיל לשמאל. אתה צריך לנמק למה. בעיני, זה יהיה אסון ויצור פילוג וויכוחים פנימיים בשמאל המסוכסך-ממילא. המצב הטבעי וההגיוני בעיני הוא שמפלגה היא אחידה בעמדותיה ככל הניתן.

    כתבת "סביר להניח שמהלך דומה יתרחש גם אצל המפלגות הערביות, במהלכו חלק (לא גדול במיוחד אני מניח) ממצביעי חד”ש יחזרו לכיוון השמאל המכונה “ציוני”."

    זה נורא. אתה קובע את עמדותיך לפי איך שאתה רוצה שאנשים יצביעו. זה מכוער ולא דמוקרטי.

    "אני חושב שבלי קשר לאחוז החסימה איחוד מפלגות השמאל והצגת פנים חדשות, במתכונת דומה למה שניסו לעשות בימין ללא הצלחה, יועיל לצמיחה מחדש של השמאל הציוני. "

    כנ"ל. את שיטת הבחירה לא צריך לשנות כי זה מה שיועיל לצד שלך של המפה. (חוץ מזה שאני חושב שאתה טועה וזה יזיק).

    סנוגע לתגובות שלך על דיסקין: גם אני לא מסכים לטענותיו שמפלגות קטנות לא פוגעות במשילות. אבל אני חושב שהשיפור במשילות לא מצדיקה את הפגיעה הגדולה בייצוגיות.

    בנוגע לערבים: אתה תכריח את חד"ש להתאחד לתוך העבודה? fat chance. הם יתאחדו לתוך בל"ד ומפלגת הד0-קיום תתפורר.

    "הפתרון עבור מפלגות זעירות כדי לעבור את אחוז החסימה הוא פשוט למצוא גוף גדול יותר שהן יכולות לעשות את זה בעזרתו. את זה עושים או באמצעות הצטרפות למפלגה גדולה קיימת (כמו עם אחד וההשתלטות המוצלחת על מפלגת העבודה) או באמצעות איגוד של מפלגות לגוף גדול יותר "

    אתה יכול להסביר למה שזה יהיה רעיון טוב? זה נראה לי כמו להדביר ברוק ולפגוע בדמוקרטיה. אם הם יתאחדו פנימה, מי מבטיח שהם יקבלו ייצוג? ומה אם תבוטל שיטת הפריימריז, הבעייתית-ממילא?

  7. ליאור פברואר 14, 2009 בשעה 21:11 #

    אלעד, אף אחד לא מבטיח שום דבר אף פעם, זה עצוב אבל זה נכון. אני מבין שעצוב לך על התפוררות אפשרית של "מפלגת הדו-קיום", של מרצ או של מפלגות השמאל, אבל בשביל לנסות ליצור איזושהי אלטרנטיבה שלטונית המערכת הדמוקרטית מחייבת גוף גדול. מפלגות הן כלי, לא מטרה. מערכת בחירות יחסית היא בסך הכל אפשרות אחת מיני רבות, ואחת לא מאוד פופולרית בעולם, בינינו, בדיוק מהסיבות שאנחנו מכירים כל-כך טוב על בשרנו.

    זו שאיפה מאוד יפה שמפלגות יהיו אחידות ככל הניתן, אבל אתה שוכח שגם המפלגות ה"גדולות", שהיום הן כבר לא כ"כ גדולות – הליכוד והעבודה – נושאות היסטוריה של סכסוכים פנימיים ואיחודים. העבודה היא גלגול של כמה וכמה מפלגות שמאל, שאמנם המרכזית בהן היתה מפא"י אבל בדרך היו מפלגות כמו פועלי ציון, אחדות העבודה ואפילו בשלב מסוים מפ"ם שהתאחדו והיוו בצורה כזו או אחרת את מה שמפלגת העבודה היא היום. הליכוד, כשמה כן היא, איחוד של מפלגות ימין מתון, כשהראשונות בהן הן כמובן חרות של בגין והליברלים החופשיים. אם תרצה או לא, מפלגות מהוות מראשיתן בית לקבוצות שלא מסכימות על הכל, אבל מוכנות לשים חלק מחוסר ההסכמות בצד – או יותר נכון להווכח עליהן בתוך המפלגה – בשביל דרך עקרונית יותר לגביה יש הסכמה משותפת.

    אני מסכים איתך שהטקסטים שלי כאן היו קצת מבולבלים ולא לגמרי מסודרים, אבל אני חושב שלקרוא לטיעונים שלי הזויים זה קצת מוגזם (וגם לא מאוד מנומס, אגב…). אני גם ממש קובע עמדות לפי איך שאני רוצה שאנשים יצביעו – אם כבר הגיוני יותר להגיד שאני מציע פתרונות שיכוונו אנשים לאיך שאני רוצה שהם יצביעו, בהתאם לדעותי, אבל גם את זה אני לא עושה. התייחסתי לחד"ש כי היא רלבנטית. שנינו יודעים, כמו שציינתי, שאזרחים ערביים במדינת ישראל הצביעו עבור מפלגות יהודיות כמו מרצ, העבודה, קדימה ואפילו הליכוד לאורך השנים.

    לגבי המודל של פרץ ופייגלין – לצורך העניין מרצ לא צריכה "להשתלט" על מפלגת העבודה ואני גם לא מעוניין שהיא תעשה את זה. אני מעוניין שהח"כים המאוד מוערכים בעיני של מרצ יהוו סמן חברתי, לצד סמנים קיימים כיום, בתוך מפלגת העבודה. הרעיון של הצטרפות של מפלגה קטנה (יותר נכון של תומכי ומצביעי אותה מפלגה קטנה) לגוף גדול יותר הוא היכולת שלה לבטא את עצמה ברמה הארצית. אפשר לשפר את המשילות בלי לפגוע בייצוגיות, היא פשוט נעשית בתוך המפלגה ולא באמצעות מפלגה חיצונית, בדיוק כמו שתמיד היו יונים ונצים בתוך מפלגת העבודה ולא ישר רצו ונפרדו למפלגות שונות (בדרך כלל).

    ומילה קטנה לגבי הפריימריז שהעלית – אני חייב להגיד שאני לא מסכים איתך שהם דבר רע. ועדה מסדרת נראית לי פתרון גרוע בהרבה ומאוד לא דמוקרטי, וזה לא משנה אם יושבים בה חבורת גדולי תורה או ח"כים לשעבר. נכון, יש הרבה פתח לשחיתות במערכת של פריימריז, ובגלל זה אני סבור שצריך לשים מגבלות כלשהן על הדרך לעריכתן. לשם הדוגמה של מרצ-עבודה, מדובר במתפקדי עבודה חדשים שיהיו חברי מרצ לשעבר, שיבחרו בנציגים שלהם לרשימה המאוחדת. זה נראה לי הרבה יותר ראוי מאשר להצניח אנשים מלמעלה, כמו למשל במקרה של ניצן הורביץ והתנועה החדשה.

    את שיטת הבחירות לא צריך לשנות כי זה יועיל ל"צד שלי" או לצד של מישהו אחר. צריך לשנות אותה כי ממשלה בישראל לא מסוגת לסיים קדנציה, כי ממשלה לא מסוגלת למשול, להעביר החלטות ולבצע אותן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: