הסטודנטים,האוניברסיטה והחובה המעצבנת לגבש על כל זה דעה

10 אוג

וואו, מזמן לא הייתי פה. לימודים, עבודה, דירה חדשה. פשוט לא היו לי את הכוחות. אני גם לא יודע כמה יהיו לי כוחות להמשיך באופן סדיר. אבל עכשיו אני כאן, ויש לי קיטור, אז אם תרשו לי, אתחיל בו.

יש לי מבחן בית שאני נורא לא רוצה להתחיל לעבוד עליו, אבל אין לי ברירה אז התחלתי. מדובר בקורס בשם מדיניות ומדינאות, או משהו כזה שמועבר על-ידי ד"ר טל שדה. ד"ר שדה כנראה מאוד אוהב לקום מוקדם ולכן הקורס ניתן בקביעות כל שנה בשעה 08:00 בבוקר, כשהתלמידים מתבקשים להגיע רבע שעה מוקדם יותר כדי לבצע בדיקת נוכחות (כן, וזה קורה…).

מסתבר שכל סימסטר ד"ר שדה בוחר נושא לקורס, ומתאם מרצים שיתקפו אותו מזוויות שונות. אתרע מזלי, והנושא שנבחר לקורס בו השתתפתי (סימבולית. הגעתי רק לשני שיעורים ואחד מהם היה האחרון סימסטר) היה "משבר ההשכלה הגבוהה". מיותר כמעט לציין שהדבר היה על רקע שביתת המרצים, שבאה לאחר שביתת הסטודנטים, וכמעט גם על רקע שביתת הסגל הזוטר.

מסתבר שנושא משבר ההשכלה הגבוהה ושביתת המרצים הפך פופלרי באקדמיה. חבר שלי שלומד בעברית נדרש לנתח את שביתת המרצים בראייה מרקסיסטית. גם בסימסטר א' היו קורסים רבים שנגעו בנקודה הזו מזוויות שונות. בעיני זה פשוט מגעיל.

לא מספיק שאנחנו, הסטודנטים, נדפקים, אנחנו גם משלמים את הכסף שלנו על סימסטרים עלובים ומקוצרים בהם אנחנו לומדים על תנאי המרצים?? אבסורד.

בכל אופן, מבחן הבית שד"ר שדה הטיל עלינו מאפשר לבחור בין שתי שאלות: הראשונה "מהן הבעיות במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל וכיצד ניתן לדעתך לתקנן". השנייה "האם יש לדעתך משבר במערכת החינוך בישראל". למרות הדמיון הלא קטן, לא מדובר באותה שאלה, בראשונה מדובר במערכת אקדמית ובשנייה במערכת הקדם אקדמית. אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא שד"ר שדה מכריח אותי לעצב לגבשועם כל הקטנוניות שבדבר, זה מעצבן אותי. מותר לי להגיד שזה מעצבן אותי, אחרי הכל זה הבלוג שלי (וגם שלי גידי, אבל לא ממש ראיתי אותו טורח לכתוב בו גם בזמן האחרון).

אז ד"ר שדה מכריח אותי לגבש דעה. לכאורה, לגיטימי. אוניברסיטה, רוח, מדעי החברה. מה כבר יכול להיות רע בגיבוש דעה? מצד שני, שדה יודע שהנתונים המרכזיים שיעמדו לי כנגד העיניים במהלך התהליך הזה הם הנתונם שהוא בחר להציג לי. אמנם, הוא הביא שורה של מרצים, אבל גם מאחורי בחירת המרצים ניצבת אידיאולוגיה מסוימת. עם כל הכבוד, אני כבר מזמן ויתרתי על הרצון לעצב דעה באוניברסיטה. התואר הפך מזמן לנטל מיותר ומשעמם שאני פשוט רוצה לסיים איתו כדי לקבל אפילו לא תעודה לתלות בשירותים אלא רק שורה נוספת (או חלופית לשורת הסטודנט יותר נכון) שתופיע בקורות החיים שלי.

באתי ללימודים האקדמיים עם הרבה עניין והתלהבות, והמערכת פשוט הוציאה לי את כל החשק. זה נובע ממספר גורמים, בהם גם השביתות והיחס הלא ממש אוהד של האוניברסיטה להשלמות, אבל בעיקר המרצים הלא מוצלחים והמשעממים, היבשושיות של רבות מההרצאות וחוסר הרלבנטיות של רבים מהמרצים למה שקורה סביבם. אז כן, ד"ר שדה, יש לי דעה על מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל – היא מחורבנת.

המערכת מחורבנת לא רק בגלל התקצוב החסר או העודף מצד המדינה, אלא בעיקר בגלל האופן שבו בוחרים מרצים. מרצים באוניברסיטה לא נבחרים לפי יכולות העברת הנושאים שלהם לקהל אלא לפי יכולות המחקר שלהם. קתימב"ה למשל? לרבים מהם אין כלל מושג מה זה. יוצאי הדופן הבולטים בהם נתקלתי היו גולן להט ובועז נוימן, שלזכותם יאמר שהם צעירים (וכנראה שטרם הספיקו להתקלקל) ואייל נווה (שלמעט שטחיות מסוימת שנבעה לדעתי מאופי השיעור, היה מרתק).

אז נכון, אוהבים לדבר על זה שאוניברסיטה, הניגוד למכללה, היא מוסד מחקרי. אבל אם כל הכבוד, כשאני בא ללמוד באוניברסיטה מעניין לי את קצה הזרת המחקר שלה. אני מגיע בשביל להוציא תואר, ולהינות מהיוקרה של האוניברסיטה שמגיעה בחלקה הגדול מהמחקר הזה. אבל הסיבה העיקרית שאני הולך לאוניברסיטה היא שהיא מסובסדת. אותי לא מעניין המחקר שנעשה בה. מה שמעניין אותי הוא התמורה שאני מקבל והמחיר שאני משלם עבורה. אם הייתי עומד עכשיו לפני בחירת מוסד לימודים והייתי יודע את מה שהייתי יודע על האוניברסיטה (ות"א לצורך העניין זהה לעברית להבנתי במובן זה) אני חושב שהייתי בודק טוב-טוב לגבי מכללה מסובסדת, או אולי הפתוחה.

אז הנה, ד"ר שדה, יש לי דעה, והפוסט הזה היה יופי של שיעור מוחין כדי לגבש אותה. מערכת ההשכלה הגבוהה מחורבנת, בגלל כל מיני מרצים שעושים לעצמם הנחות, בגלל בחירת מרצים שמראה מה האוניברסיטה באמת חושבת על הלקוחות שלה (היא משתינה עליהם) ובגלל שהמציאות בישראל לא מאפשרת לסטודנט שלא נולד עם כפית זהב בפה ללמוד מבלי לעבוד במשרה כמעט מלאה אם לא למעלה מזה, והוא נאלץ לשלם אחר כך את המחיר בעבודה גרועה שלרוב לא תקדם אותו, ובתואר שטחי שמלבד שורה בקורות החיים שלו לא באמת יעניק לו יכולות לחיים.

עכשיו אני רק צריך למצוא דרך אקדמית לנסח את זה כמבחן בית בן שישה עמודים עם רפרנסים למרצים האורחים המשעממים שהבאת לנו במהלך הסימסטר. איזה מזל שהציון בקורס שלך הוא עובר/נכשל, כמו כל האוניברסיטה הזו.

מודעות פרסומת

4 תגובות to “הסטודנטים,האוניברסיטה והחובה המעצבנת לגבש על כל זה דעה”

  1. iod אוגוסט 11, 2008 בשעה 4:39 #

    הנה הטעות שלך: אתה לא לקוח של האוניברסיטה. אתה מקבל ממנה שירות, כן, אבל מתן השירות הזה לך הוא תוצר לוואי של הפעילות המרכזית של האוניברסיטה. האוניברסיטה לא יכולה לבחור את המרצים שלה על בסיס יכולות ההוראה שלהם, כי המרצים לא מועסקים כמרצים – הם מועסקים כחוקרים, וחובת ההוראה שלהם היא, במקרה הטוב, הסחת דעת נעימה, ובמקרה הרע טרחה מעצבנת.
    אם כל מה שרצית מהאוניברסיטה זה תואר מסובסד עם יוקרה, אז אולי באמת עדיף היה אם לא היית הולך לאוניברסיטה. לאור העובדה שאתה מתגאה בזה שטרחת להגיע לשני שיעורים בדיוק מתוך הקורס ובכל זאת מעביר ביקורת על כמה שהוא היה משעמם, אני יכול להגיד לך שגם הצד השני, כנראה, היה מעדיף אם היית בוחר באיזו מכללה מוכוונת "לקוחות".

  2. muyaman אוגוסט 11, 2008 בשעה 9:59 #

    דובי, מאיפה הרדאר שמצפצף כל פעם שמישהו כותב משהו ברשת על האקדמיה? 😉

  3. גידי אוגוסט 11, 2008 בשעה 18:45 #

    טוב, כתבתי תגובה שלמה, אבל היא נורא ארוכה אז החלטתי לפרסם את זה כפוסט משלי.
    תהנו

  4. ליאור אוגוסט 11, 2008 בשעה 23:10 #

    iod, גידי, יכול מאוד להיות שהיה עדיף אם הייתי הולך למכללה מוכוונת לקוחות. אני לא מתגאה בעובדה שהגעתי רק לשני שיעורים (דבר שהולך אגב להפוך ליותר מחזורי בסימסטר הבא בגלל עומד בעבודה), אבל אני חושב שזה ביזיון שהאוניברסיטה לא מתחשבת קצת יותר בסטודנטים ומאפשרת לבחור לפחות בסימסטר אחר בו הקורס מועבר בשעה נוחה יותר. הסיבה לכך היא ברורה – אם היה מועד אחר טל שדה היה מלמד ב-8 בבוקר כיתה ריקה ולא רק חצי ריקה.

    לגבי מה שאמרת, iod, על זה שהוראה היא לא יותר מטרחת דעת עבור המרצים – זה נכון וזה ידוע. רק כמה מוזר שכשהמרצים שובתים ומקבלים כותרות הם שובתים מלהרצות ולא מהעיסוק העיקרי שלהם. כולנו כאן אנשים אינטילגנטים וברור לנו שהם עושים זאת כי אם היו שובתים ממחקר זה לא היה מעניין לאיש את קצה הזרת, ובטח לא לאוצר שגם שביתת המרצים לא הזיזה לו.

    ואני לא מסכים עם הטענה שלך שהיותי מקבל שירות לא הופך אותי ללקוח. אני לא מקבל שירות כתוצר לוואי של משהו, אני מקבל שירות כי אני משלם עבורו, וזה שסדר העדיפויות של האוניברסיטה שם אותי בתחתית זה דפוק. בסופו של דבר זו שאלה של מימון. אם האוניברסיטה עושה את רוב כספה ממחקר או מתרומות שבאות לממן מחקר, סבבה, שתתמקד בזה. אני לא מכיר נתונים אבל אני יכול לנחש שהמטרה של מרבית התרומות שמגיעות לאוניברסיטה נובעות מהיותה גוף מלמד ולא דווקא גוף חוקר (אני מדבר על תרומות, לא מלגות). אם מרבית הכספים מגיעים כתמורה למתן השכלה, שתתמקד בזה. אם יש יחס של 50-50 בהכנסות, שתעניק יחס של 50-50 להשקעה במחקר והוראה. כרגע רמת ההשקעה באיכות ההוראה היא אפסית, לכל הפחות מגיע לנו יחס שווה.

    לא לחינם אנחנו מכנים אותם (ואת השביתה שלהם) מרצים. זה כי לא באמת מעניין אותנו ביומיום שהם חוקרים. תרצה או לא תרצה, כשאתה הולך למוסד אקדמי אתה עושה זאת בשביל תואר ולא בשביל לכסות בצילה של שכינה או משהו בסגנון. אנחנו יודעים את זה, המרצים יודעים את והמדינה יודעת את זה. אז למה לעזאזל ממשיכים עם ההצגה של חוקרים?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: