תתגייס לצבא, כי הוא לא יתגייס עבורך

25 אוק

(גידי)

יש למדינה שלנו נטייה לקחת אותנו כמובן מאליו. ובמיוחד הצבא. אני עושה מילואים, אני אומר את זה כיום במידה לא מבוטלת של גאווה בעובדה הזאת, אני לא מרגיש שדופקים אותי, אני באמת ובתמים מאמין בחשיבות של כוח המילואים. אני לא מרוצה מכל האנשים שלא עושים אבל אני לא חושב שלא הייתי רוצה לעשות. ברור שלא הייתי מתנגד לעשות פחות, ובמיוחד בימי הבחינות והלחץ, אבל זה לא קשור. אבל צה"ל מנגד לא ממהר להתייחס אלי בהתאם.

כולם מודעים לכך שבצבא ככלל ובמילואים בפרט, צה"ל פועל ברובו על בסיס הפלאפונים של החיילים והרכבים של החיילים. הוא עושה את זה כמעט בלי בושה, זה ממש מכעיס אותי, הרי אני בא ונותן מזמני ולא מקבל פיצוי כספי הולם, אני גם אמור לעשות את כל הבירורים, המנהלות והלוגיסטיקה על חשבוני? צה"ל בוחר לא להתמודד עם זה ומעדיף להאציל את הנושא חזרה לאנשי המילואים שמבינים שאם הם לא יתקתקו את האימונים ויסדירו את המנהלה על חשבונם, הם אלו שלא יזכו לאימון שהם צריכים ובמלחמה הבאה, הם ייסבלו מזה באופן אישי. אז כולם שמחים.

אז אני לא שמח, וכדגש אני אתן סיפור אישי, לפני כמה שבועות התקשרה אלי בחורה שהציגה את עצמה כקצינת קישור של יחידה שאיננה היחידה שלי. היא ביקשה ממני אם אני אהיה מוכן לגשת לחייל מילואים שאינני מכיר שמסתבר שגר ברחוב שלי, וללכת לדווח לו שהוא נפקד. היא מצידה חייבת להוציא איזשהו דו"ח סיור תוך תקופת זמן מינימלית, אני מודה, לא רציתי לעכב את התכניות שלי, אבל קול תחנוניה של הנערה/קצינה בטלפון שלי (בלי שהתייחסנו לעובדה שהם מתקשרים בחופשיות לנייד שלי) השתכנעתי והסכמתי. שמתי סנדלים, לקחתי את הכתובת וניגשתי לקצה הרחוב שלי לדפוק בדלת הבית. לא הייתה תשובה וחזרתי. סיפרתי את הסיפור בטלפון לקצינה והיא ביקשה לפקסס אלי דו"ח חיפוש שאחתום עליו. שוב הסכמתי, הבהרתי לה שהיא חייבת לשלוח בדקות הקרובות, כי אני יוצא ואני צריך להפעיל את הפקס שלא תמיד מחובר. אחרי שעה שחיכיתי לשווא, הלכתי.

נריץ קדימה שלושה שבועות, ואני חוזר הביתה מהמילואים (האמיתיים שלי) ומתקשרת שוב הקצינה/נערה ומתלוננת בחוצפתה באוזני שהיא לא זכתה לקבל את הפקס מעולם. לאחר שהבהרתי לה שחיכיתי לה שעה לשווא, היא ביקשה לשלוח אלי בשנית, הסברתי לה שאני בדרך מהמילואים שלי ונתתי לה מספר אחר של פקס שדלוק. הפקס הגיע הפעם בשלום, חתמתי עליו ומילאתי את הפרטים, לתדהמתי נתגלה בפני שהוד מקצועיותה לא השאירה מספר פקס למשלוח חזרה…

אני מודע לכך שעיקר הסיפור מתייחס לחוסר היכולת הניהולית של צה"ל, ברור לי, אבל הכוונה שלי בסיפור היא לשים לב לנטייה של צה"ל להניח שאני אשמח לקפוץ לדום ברגע שהם ייתקשרו. אתם יודעים מה הדבר הבאמת עצוב? שכשיהיה בנו צורך אמיתי, נקפוץ ואז גם נגלה את כל הדברים שהם עושים רע בשבילנו כל שאר השנה.

מודעות פרסומת

5 תגובות to “תתגייס לצבא, כי הוא לא יתגייס עבורך”

  1. בן אבויה אוקטובר 25, 2007 בשעה 18:07 #

    אתה יודע שהסיפור הזה מאד מזכיר את ההתנהלות של סין הקומוניסטית כלפי האזרחים שלה. כל אחד מלשין על חברו וידע שחברו מלשין עליו.

  2. ליאור אוקטובר 26, 2007 בשעה 1:19 #

    גידי, היתה לא מזמן כתבה בחדשות על פלוגת מילואים של שריונרים שנהגה תמיד להתייצב למילואים בתפוסה של כמעט 100%, ולמילואים האחרון הגיעו רק 50%. הקטע הוא שלא היתה שום התארגנות, העברת מיילים, טלפונים או משהו בין האנשים שהחליטו לא לבוא. כל מי שלא בא עשה זאת על דעתו האישית. זה מעיד על איבוד האמון במערכת שיש לאנשים.

    בן אבויה, אני מבין את ההקבלה שלך, למרות שאני לא ממש מסכים איתה. גידי לא הלשין, הצבא כבר5 ידע שהחייל נפקד, גידי פשוט חסך לקצינה העצלנית והבלתי יעילה את התענוג לנסוע לשם בעצמה. חוץ מזה, ההשוואה היא למשטרים טוטאליטריים באשר הם, ואין זה משנה עם הם קומוניסטיים-שמאלניים או פשיסטים-ימניים. מה גם שסין כבר לא קומוניסטית, יש בה קפיטליזם צנטרליסטי, לא שמעת? 😉

  3. גידי אוקטובר 29, 2007 בשעה 13:23 #

    אני מתנצל, בן אבויה, אבל אני אפילו לא מבין את ההקבלה. אני לא הלשנתי על אף אחד, אני הייתי חלק במערכת ביורוקרטית חסרת יכולת. הצבא ידע שהאיש נפקד, האיש סביר מאוד להניח כבר ידע וכל תפקידי היה חותמת גומי.
    כל קשר להלשנה תמוה בעיני, מעבר לזה ליאור כבר הסב את תשומת לב לנושא האמיתי של הפוסט.
    תודה ויום טוב.

  4. בן אבויה אוקטובר 29, 2007 בשעה 22:21 #

    קצת באיחור, אבל אני מודה שההקבלה הייתה קיצונית. בכ"ז אני רוצה להסביר את עצמי. מה הייתה המטרה של הביקור שלך אצל אותו חייל? התפקיד שלך היה למסור לו שהוא נפקד ואז לדווח שהוא אכן יודע שהוא נפקד, כי כנראה בלי הפרוטוקול הזה הצבא לא יכול לעשות נגדו הרבה. אז נכון שהצבא יודע שהוא נפקד אבל הצבא לא ידע שהוא יודע שהוא נפקד, ואת המידע החיוני הזה על החייל אתה היית אמור לספק. בעקבות המידע הזה הוא היה צפוי לעונש.

    ובאמת חשבתי על סין בימי מאו, לא על סין המודרני. יום טוב גם לכם 🙂

  5. ליאור אוקטובר 30, 2007 בשעה 0:03 #

    אח, הימים היפים של מאו… איך חולפת לה תהילת עולם… 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: