פוסט אורח: בית המשפט והעיריה נגד האזרח הקטן

20 אוג

מי מאיתנו לא לא זכה לקבל דו"ח חניה מהמועצה המקומית שלו. אמנם ניתן לבחור להישפט, אך בדרך כלל האדם הרגיל מהיישוב בוחר באפשרויות האחרות, בין התעלמות, תשלום מוקדם או תשלום לאחר התרעות ולפני כפל קנס. ביאטה קרנץ החליטה להישפט, ובקטע הבא היא מתארת את השתלשלות העניינים ההזויה בה נתקלה בבית המשפט. כשהאזרח הקטן נדרש להתמודד עם העירייה, מסתבר, האחרונה לא ממש צריכה להביא סימוכין לטענותיה:

אי שם בתחילת אוגוסט 2005 החניתי את הקטנוע שלי, הרשום על שם אבי, בתחנת הרכבת ארלוזורוב. נסעתי לעיסוקיי, וכשחזרתי הבחנתי בנייר המגולגל בין ידית הברקס למגן הידיים. פתחתי אותו במחשבה שמדובר בעוד פרסומת כזו או אחרת. לתדהמתי, גיליתי דו"ח של פקח מעיריית תל אביב, המודיע לי כי חניתי על מדרכה בניגוד לתמרור, ועליי לשלם קנס בסך 500 שקל. הוכיתי תדהמה ובלבול, משלא הבנתי במה פשעי. חזרתי הביתה בהחלטה שאני לא מתכוונת לשלם את הדו"ח הזה, אלא להישפט, שכן לא עברתי על שום חוק. אז החלה השתלשלות שנמשכה שנתיים, והנה היא לפניכם:

ראשית, במקום החניה המדובר אין תמרור המורה על איסור חניה, אלא רק שלט של חברת "אחוזות חוף" (האחראית למגרשי החניה בתל אביב), המורה על איסור חנייה. על פי החוק, תמרור כזה חייב להתלוות לתמרור התעבורה הרשמי; שנית, שוחחתי עם מומחה תעבורה, והוכחנו על פי כמה חוקים שהמקום אינו מדרכה, שהחניה עליה אסורה. למשל, אין שם ירידה לנכים, כמחויב במדרכה לפי החוק.

המשפט התקיים רק כשנתיים לאחר המעשה. אבא שלי, בעל הרכב, הגיע לכבוד השופטת יסכה רוטנברג, לבית המשפט המחוזי בתל אביב. כשהשופטת שמעה כי מדובר ברכב דו-גלגלי, היא פתחה עיניים בתדהמה ושאלה את התובעת אם אכן מדובר ברכב דו-גלגלי. התובעת, שלא הייתה מצויה בפרטי התיק, דפדפה בין דפיה, ובביטחון אמרה: "כן, כן, רכב דו-גלגלי". התובעת החלה לשאול את אבי שאלות. הוא התבקש לענות היכן כלי הרכב עמד, ועוד. לאחר מכן ניתנה לו הזדמנות לשאול שאלות. תחילה הוא ביקש לדעת איפה בדיוק חנה הקטנוע, ולתובעת כמובן לא הייתה תשובה. בהמשך ביקש אבי לדעת מדוע המקום מוגדר כמדרכה, ולבסוף הוא אף ביקש לדעת כיצד ניתן לקבל דו"ח על חניה בניגוד לתמרור, כאשר מצוין שמדובר בחניה על מדרכה, שכן אלה שתי עבירות שונות. לתובעת מטעם עיריית תל אביב, עו"ד וולסמן, לא היו תשובות, ועל כן היא ביקשה לדחות את הדיון בשלושה שבועות. בקשתה התקבלה, כמובן. למה לא, בעצם?!

כעבור שלושה שבועות הגענו, אבי ואני, שוב לבית המשפט. מטעם עיריית תל אביב הגיעו פקחי התנועה, כדי להיות עדים ולומר את גרסתם. הפקח טען כי מדובר בחניה על מדרכה, ואף הראה תמונות. כאשר נשאל היכן התמרור המדובר בתמונות, הוא אמר שלא רואים את התמרור, ושבתמונה אחרת הוא פשוט לא נמצא. "איך זה?", נשאל הפקח, והוא השיב: "לא יודע, הוא שם, פשוט לא רואים אותו". במשך כשעה התקייימה התדיינות, ובמהלכה נשאלו שאלות והתקבלו תשובות. בעיקר נשאלו שאלות פתוחות מצד הנתבע, אבא שלי, על הגדרות בחוק, על סיבת היותו של התמרור בצדו השני של הגדר, ועל תוקפו של תמרור, שמתחיל אחרי העמוד שעליו הוא מונח. אחרי ההתדיינות פסקה השופטת: "אתה אשם. שלם 500 שקל, או שב חמישה ימים במאסר".

עוד סוגיה לא ברורה היא גובה הקנס. גם על כך התובעת והשופטת לא היו מוכנות להגיב. גובה הקנס על חניה של שני גלגלים על מדרכה הוא 250 שקל. אם כן, איך הגיעו לקנס של 500 שקל?!. על כך לאף אחד לא הייתה תשובה. גם לא לפקח עצמו, שנשאל, וענה: "זה בחוק". כאשר התבקש להראות את התקנה בחוק, הוא אמר "אין לי את זה פה".

אנו יכולים לערער לבית המשפט המחוזי, אך הסטטיסטיקה מראה שהרוב המוחלט של ההחלטות נשארות זהות לאלו של המחוזי, כי אחרי הכול, לך תתווכח עם מערכת המשפט הישראלית. ועוד אומרים שזו דמוקרטיה.

מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה: "מדובר בתיק שבו הואשם הנאשם בחניה של קטנוע על המדרכה במתחם מסוף סבידור. התביעה שלחה לנאשם הודעת תשלום קנס במסגרת המועדים הקבועים בחוק. הנאשם יזם את ההליך המשפטי בכך שהגיש בקשה להישפט. המועד לשמיעת התיק נקבע בהתאם ליומנו של בית המשפט. הדיון הראשון בתיק, שהתקיים ביום 1/7/07, נקבע להקראת כתב האישום בפני הנאשם ושמיעת תגובת הנאשם לכתב האישום. לאור כפירתו של הנאשם באשמה ביקשה התובעת, כמקובל, לקבוע את התיק לשמיעת הראיות, ואין כל אסמכתא לטענתו של הנאשם שלפיה התובעת בתיק לא הייתה מוכנה לדיון. הנאשם הואשם בעבירה של חניה על מדרכה. האיסור לחנות על המדרכה קבוע בחוק העזר תל אביב-יפו. לפיכך לא נדרש תמרור מיוחד על מנת לאסור את החניה על המדרכה במקום רישום הדוח. מעבר לכך יצוין כי במתחם שבו חנה הנאשם ישנם תמרורים האוסרים מפורשות חניה של אופנועים על המדרכה. כמו כן, קיים חניון ציבורי המיועד לחניית רכבים דו-גלגליים, אולם הנאשם בחר שלא לעשות בו שימוש. גובה הקנס בגין עבירה של חניה על מדרכה נקבע בהתאם לצו תעבורה – עבירות קנס".

(ליאור)

הקטע הנ"ל פורסם במקור באתר סקופ, ומובא פה בהסכמתה של הכותבת המוכשרת

מודעות פרסומת

2 תגובות to “פוסט אורח: בית המשפט והעיריה נגד האזרח הקטן”

  1. ביאטה אוגוסט 20, 2007 בשעה 17:33 #

    ליאור, תודה על הפרסום. ה"ידיעה" שודרה הבוקר גם בפינתו של מנכ"ל חדשות סקופ בתוכנית הבוקר ברשת של ערוץ 2 – ניתן לראות את הפינה בקישור הזה – http://www.reshet.tv/content_page.aspx?dynamic_page_id=290
    לכשיעלו את הקטע הרלוונטי מ 20.8.07.

  2. שלומי נובמבר 1, 2007 בשעה 17:53 #

    פוסט אורח: בית המשפט והעיריה נגד האזרח הקטן

    מה הסוף? גם אני חניתי עם קטנוע במסוף סבידור; קיבלתי קהנס 500 ש"ח; עכשיו רוצים לעקל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: