על אפליה מתקנת, רגולציה וחשיבות הדיון

16 יונ

אני לא חסיד גדול של אפליה מתקנת. הסיבה לכך היא לא שאני חושב שאסור להתערב בפעולת "השוק", אלא להפך, אני סבור שמדובר בפלסטר חסר ערך וסמלי על פצע מדמם. במקום לטפל בבעיה מהשורש, האפליה המתקנת יוצרת מראית עין של שיוויון ומאפשרת להנציח את הדפיקות הקיימת.

בבלוג "הקפיטליסט היומי" בחרו לעסוק בנושא, ותקפו אותו מזווית ליברטיאנית, ההשקפה הכלכלית הימנית הקיצונית בה מחזיקים כותבי הבלוג. אני אוהב להציץ בבלוג הזה, בעיקר כדי להיחשף לחוות דעת שהן כל-כך שונות משלי. לרוב אני נמנע מלהגיב, בשל הדיון הכה ארוך אליו נוטים להיגרר שם, אך הפעם לא יכולתי להתאפק, ונגררתי לויכוח ארוך ונוקב עם אורי רדלר, מכותבי הבלוג, שאני מקווה שלא פגעתי יותר מדי בכבודו.

למה בכל זאת הגבתי: ראשית, כי אני מאמין בחשיבותו של ניהול דיון ציבורי על נושאים חשובים, כמו כלכלה וחברה; שנית, משום שזה מביא לי עוד כמה גולשים.

אני מאמין גדול בחשיבות הדיון על נושאים הרי משמעות, דעה שלא הסתרתי בקטעים קודמים שכתבתי כאן. אני סבור כי חובה עלינו להיחשף למגוון דעות והשקפות, גם אם לא תמיד נעים לנו לשמוע אותן. כמו שכתב ג'יימס סטיוארט מיל (אני מפשט מעט), כל אדם רשאי להביע את דעתו, ודעת הקהל כבר תרסן מעצמה את השמעת הדעות הקיצוניות הנחשבות לטאבו.

לא אלאה אתכם בפרטי ההתנצחות, ניתן למצוא אותם בתגובות לפוסט ב"קפיטליסט". בין אם אתם סבורים שידי בויכוח היתה על העליונה או התחתונה, החשיבות לטעמי היא בעצם קיום הדיון עצמו. עיקר המחלוקת נבעה מהשוני המהותי בהשקפות העולם שלי ושל כותבי הבלוג: אני תומך בשוק חופשי הפועל תוף פיקוח הממשלה להבטחת שוויון ההזדמנויות בשוק, בעוד הם סולדים מכל מעורבות שהיא. את הטיעונים השונים ניתן למצוא שם.

אחד המרצים שלי להיסטוריה טען, בהצהרה שאני לא לגמרי מסכים איתה, שרק המרקסיזם והנאציזם רואים עצמם כאמת מדעית מוחלטת שאין עליה עוררין, וכי כל הבעת ספק באמיתותה אינה רלבנטית. אחרי שנתקלתי בלהט הדתי של מר רדלר, שאינו נמנה עם השקפות אלה, אני מסכים עם טענה זו עוד פחות.

(ליאור)

מודעות פרסומת

4 תגובות to “על אפליה מתקנת, רגולציה וחשיבות הדיון”

  1. הבמאי. יוני 16, 2007 בשעה 22:11 #

    בלי קשר למהות הרשומה עליה הגבת אתה (רשומה כלכלית, לפי הבנתי), וממילא לא הסתכלתי בה (הפחדת אותי כאשר אמרת שהדיונים בה נהפכים ל"שרשורי-פלצת"), מעניין אותי לדעת, בתור מי שאוהב את אמנות הדיון בעצמו ומאמין בו כדרך מפשרת וחיונית ליצירת קשר בין אנשים בעלי דעות מנוגדות (להבדיל מהדרך הכל כך ישראלית לסיים סכסוכיםף אלימות, בין שמילולית או פיזית): האם דנת פעם בשאלה: "מתי הופך דיון לויכוח"?

    אני שואל, או למעשה מעלה עניין, מפני שלא פעם הוטחה בי ביקורת: "אתה קנטרן וקטנוני שפשוט מסרב לקבל את העובדה שאחרים לא חייבים לחשוב כמוך", ולמצער אני חייב להודות שאחרי חשיבה קלה בנושא אני חייב להעיד על עצמי, לא בהנאה, שזה נכון.

    מתי לדעתך הופך דיון לויכוח, התנצחות שבה כל צד מנסה "לכופף את ידו" של האחר ולהביאו למצב שבו האחרון "מודה" בצדקת דבריו של הראשון ולו רק כדי לסיים את הויכוח, העקר?
    ולא פחות חשוב, אם כבר אני מעלה את הנושא, מה קורה כאשר שני הצדדים עקשניים באותה מידה בניסיונם לכפות את דעתם?

    סתם שאלות פילוסופיות שמעניינות אותי בתור וכחן, אה סליחה, מתדיין, כפייתי שאני. 🙂

  2. ליאור יוני 17, 2007 בשעה 10:42 #

    ע"פ מילון אבן שושן, דיון הוא חלופת דברים בין אנשים על מצב, בעוד ויכוח הוא פשוט דיון בוא מתבצעת חלופת דעת מנוגדות. אני לא מוצא במילה וכחן משהו שלילי. אנשים אוהבים להגדיר אנשים "וכחניים" כמתלהמים.
    אם אתה אכן "קנטרן קטנוני שפשוט מסרב לקבל את העובדה שאחרים לא חייבים לחשוב כמוך", אולי אתה לא כזה וכחן מוצלח 😉 . לדעתי, כשמחליפים דעות סותרות חייבים לזכור שאין אמת מוחלטת, ושכן, אנשים עשויים להחזיק בדעות שונות משלך. כששוכחים את הפרט הקטן אך חשוב הזה, זהו השלב לדעתי שבו ויכוח הופך להתנצחות ולויכוח עקר.
    אין צורך לכפות דעה בויכוח, מדובר בחלופת רעיונות שונים, שניתן להחכים מהם.

  3. יובל אוקטובר 27, 2007 בשעה 12:52 #

    מה זו המילה "וכחן"? היא קיימת בכלל במילון אבן שושן? אני שואל באמת מחוסר ידיעה, אבל נראה לי שכשאומרים למישהו שהוא וכחן אז בעצם רוצים להשתיק אותו וזו פגיעה בזכות הכי בסיסית- חופש הביטוי. אבל חוץ מזה 'אדם במומו פוסל', ובדר"כ מנסיוני אלו שקוראים לי "וכחן" אומרים זאת כי אין להם משהו רלוונטי להגיד והם לא רוצים להודות בטעותם או לשמוע ביקורת. אבל לרוב אותם אנשים שקראו לי וכחן בהתדיינות שהייתה לי איתם, בדיון אחר, הם פתאום שוכחים שהם קראו לי וכחן וילחמו איתי עד זוב דם בצדקתם. כלומר לקרוא למישהו וכחן זה בדר"כ דרך של אדם לצאת מדיון שבו ידו על התחתונה, אך בלי להודות בכך. ניתן להשוות זאת למישהו שלא יודע להפסיד בכבוד בשח-מט, ויהפוך את הלוח "בטעות". בקיצור חברי- בואו ננסה לנהוג קצת בנימוס וכבוד כלפי האחר במקום להשתיקו בדרכים לא ענייניות ולא הגונות. שניפגש בשמחות…

  4. ליאור אוקטובר 27, 2007 בשעה 13:51 #

    יובל, אך אחד לא הגביל את זכות הדיון שלך והאמת שגם אף אחד לא כינה אותך וכחן. זו בסך הכל הגדרה שהבמאי הטיל על עצמו. אתה סתם מתפרץ לדלת פתוחה. כמו שאמרתי לבמאי, אני לא מוצא ב"וכחן" שום דבר שלילי, גם אם לא מדובר במילה המוגדרת ע"י מילון אבן-שושן.

    ב"בבילון" אגב יש הגדרה ל"וכחן":

    וכחן
    (ת'/ש"ע) פולמוסן, מתפלמס, נוהג להתווכח, איש דברים, בר-פלוגתא, צעקן, איש-מדון, איש-ריב, נרגן, פלפלן

    כמו שאתה יכול להבין לבד מההגדרה, ניתן לראות בכך תואר לחיוב או לשלילה, תלוי פרשנות 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: