סובל מסיוטים? משרד הביטחון מחפש אותך – מדריך לקריאה ביקורתית

ידיעות אחרונות הקדיש את כתבת השער של מוסף השבת האחרון שלו לנושא הכאוב של הלומי קרב. "צלקת לבנון" קראו לכתבה, ומעבר לתיאורים קורעי הלב על הגברים שנפשם צולקה ללא רחם, היא מספרת כיצד משרד הביטחון יצא לחפש את אותם אנשים ולטפל בהם. ראש אגף השיקום במשרד, רוני מורנו, מצוטט באומרו: "לא חיכינו שהם יבואו אלינו, הלכנו לחפש אותם". הרשו לי לגחך.

שלא תבינו לא נכון, אני לרגע לא מזלזל בפגיעה הנפשית הקשה שחוו אותם לוחמים, להפך, אני מצדיע להם מעומק ליבי. לעומת זאת אני מזלזל מאוד בתא"ל (מיל.) מורנו, ובצמד הכתבים שיצאו לבצע את הכתבה היח"צנית הזו. "באגף השיקום של משה"ב חל בשנים האחרונות שינוי תודעתי", אומרים שם. נו באמת. המלים הן מילותיו של מורנו עצמו המעיד על עיסתו. משרד הביטחון מחפש חיילים כדי לטפל בהם. ממש.

כמי שיצא לו לפגוש כמה סיפורי מלחמה מול המשרד אני יכול לספר לכם שהיחס שלו לפצועים רחוק מלהיות "עם הפנים אליך". יאמר לזכות הכתבים שהביקורת הזו כן מצאה לה מקום אזכור קל בסוף הכתבה, שם מציין אחד הנפגעים כי יחס המערכת אליו החמיר את מצבו. אך עדיין, מדובר בלא פחות מיח"צנות של אגף השיקום. הרשו לי להמר שהיוזמה לכתבה נרקמה במוחו הקודח של תא"ל (מיל.) מורנו עצמו, שחשק בקצת "זמן מסך".

אז מה היה לנו כאן? מורנו רוצה פרסום. מורנו מרים טלפון לכתב הצבאי החביב עליו. מורנו זוכה לסיקור אוהד ברובו ובעיקר לתמונה. אגף השיקום זוכה לפרסומת ויח"צ אודות ה"מגוון הרחב של שיטות הטיפול" שלו. ומה עם המילואימניקים שסיפורי הזוועה שלהם מובאים בכתבה? תפאורה, לא יותר.

כתבה זו רק מדגימה בעיה רווחת מאוד בתקשורת: כמעט כל דבר שמתפרסם בערוצי המדיה השונים, ויהיה זה כתוב, משודר, מודפס או אלקטרוני, הוא דבר אינטרסנטי. אני מניח שלרבים מאיתנו זה מובן מאליו, אך מתברר שלא לכולם. קראת על מוצר חדש במוסף הכלכלי? הודעת יח"צ. משטרת ישראל עצרה חשוד באירוע מעניין? דובר המשטרה שלח ביפר לכתבים. שר האוצר מתכנן הורדת מסים? העוזר הפרלמנטרי שלו דאג לרדוף אחרי כל כתבי הכנסת/כלכלה.

נכון, זה כמעט מובן מאליו, אבל מסתבר שאנשים רבים לא מודעים לכך שהתקשורת שהם ניזונים ממנה מוכתבת לחלוטין על-ידי יח"צנים וספינולוגים. כפי שאמרתי בעבר, אנשים שכועסים על כך ש"העיתונות לא ממלאת את תפקידה" מצחיקים אותי. תפקידה של העיתונות, ככל עסק בימינו, הוא לייצר רווח עבור בעליה. מי שרוצה אמת חייב לדעת לקרוא אותה בין השורות. מה שמוביל אותי לנקודה האחרונה.

חייבים ללמד חשיבה ביקורתית בבתי הספר התיכוניים במדינה הזו. כל-כך הרבה יזע, דיו והקשות מקלדת כבר הושחתו על הטחת לכלוך בפניה של מערכת החינוך שלנו שכמעט כואב לי להצטרף למסיבה, אבל אין ברירה. בתיכון בארצנו לא מלמדים איך לחשוב, ואם מישהו כבר הצליח איכשהו להציל קצת חשיבה ביקורתית משנות הלימוד שלו, בצבא כבר טורחים לסלק את זה ממוחו (כי חייל חושב זה חיייל רע). אנשים חייבים להבין: כשקוראים טקסט עיתונאי חייבים להסתכל בין השורות – מי מרוויח מכתיבת הדברים, את מי זה משרת, האם זה באמת חשוב, האם זה משפיע עלי. רק חשיבה ביקורתית תוביל לאמת.

שמור עמוד זה