הספד לביל היקס או הספד לסטנד אפ הישראלי

עוד 5 ימים, ב-26 לפברואר זה יום השנה למותו של ביל היקס, בהחלט לא גדול הסטנדאפיסטים שאי פעם היו, אבל גם בלי ספק בעשירייה הטובה ביותר בכל רשימה שאני ארכיב. מאידך, אף ישראלי לא יהיה שם.

זה בעצם מה שאני רוצה לדבר עליו, למה לכל הרוחות אין סטנד-אפ מוצלח בישראל? הבהרה, כל מי שחושב ששלום אסייג, נאור ציון או שאר חבר מרעיהם מוצלח מוזמן להפסיק לקרוא עכשיו.

יופי, נשארתם, אז בואו נדבר קצת על הומור מוצלח, אתם יודעים מי סטנדאפיסטים טובים, ג'רי סיינפלד, רובין וויליאמס, ביל היקס, אדי איזרד ועוד המון אחרים, אתם יודעים מי סטנדאפיסט גרוע? כל מי שאי פעם אני ראיתי בהופעה (מוקלטת או חיה) בארץ. זה לא בסדר, בארה"ב יש להם סטנד אפ טוב, נכון יש להם גם המון סטנד אפ גרוע (וכל מי שמכיר את גאלאגר שפשוט מרסק פירות עם פטיש 5 קילו, יודע על מה אני מדבר) אבל יש שם המון סטנד אפ טוב, אפילו ממש טוב. בואו נבהיר עוד משהו סטנד אפ זה תחום שיהודים שולטים בו!, כמו כסף, נכון יש שחורים, כמה מקסיקנים, דרומיים, אנגלים אבל בעיקר, והגדולים באמת הם יהודים, אז למה זה שכאן, מרכז היהדות העולמי, אין, פשוט אין סטנד אפ מוצלח. וזה משפיע על כל התרבות שלנו, לא הייתה תכנית סאטירה טובה אחת בארץ מאז החמישייה הקאמרית. וכל מי שחושב שארץ נהדרת מתחרה בחמישייה, שילך עכשיו וייראה שידורים חוזרים.

אז מה זה? הרי אין לנו פחות צרות מלאמריקאי או אנגלי הממוצע, אני מבטיח לכם, אנחנו לא אוהבים את התקשורת או הממשל יותר מהם, בוודאות. אז מה זה, למה הישראלי הממוצע מסתפק בכזה סוג הומור ירוד, למה בדיחות על ערסים ונודים והצבא, זה כל החומר שיש לקומיקאים בישראל? עובדתית קומיקאי טוב לא צריך שתכירו את מה שהוא מדבר עליו, זה רק צריך להיות מצחיק. לדוגמא רובין וויליאמס על גולף, אני לא מבין גדול בגולף, זה עדיין אחד הקטעים הכי מצחיקים שראיתי בחיי, ואני ראיתי הרבה סטנד אפ.

אז למה זה כזה ירוד ועלוב, אדי איזרד צוחק על רוב ההיסטוריה האנושית, החל ברומאים, האימפריה הבריטית, ישו, מה שאתם רוצים, זה אינטליגנטי וזה מצחיק, אבל בארץ הם כולם חוזרים לבדיחות נודים וערסים, כאילו שכולנו נהנים מהמכנה הנמוך ביותר, אני אוהב את ההומור שלי אינטליגנטי, ואני יודע שאפשר לייצר כזה בארץ כי כבר היה פעם, אז מה קרה מאז, נהיינו טיפשים? הפסקנו לדעת להעריך בדיחה נורמאלית? או שפשוט אנחנו מפחדים להראות שיש לנו שכל?

אז אני לא, כשאני אומר לאנשים שאני לא רואה ארץ נהדרת כי היא רחוקה מאוד מנהדרת, שאני לא הולך יותר לקאמל קומדי קלאב בחיים, כי פשוט לא מצחיק שם, התשובה שאני מקבל היא "אהה, אתה סתם סנוב" אז אתם יודעים מה, אם להעריך הומור טוב ולא לצחוק כל פעם שהסטנד-אפיסט עושה קול של ערס ומגרד בביצים, אז כן אני סנוב! אני מעדיף שלהומור שלי יהיה טיפת שכל מאחוריו ושהקומיקאים שמעבירים אותו יידעו לספר בדיחה.

עכשיו אם עצבנתי אתכם, יופי… אולי תלכו ותבדקו על מה אני מדבר, תראו את המופעים של השמות שהזכרתי ואז אם יש למישהו תגובה אינטליגנטית או הסבר לזוועה שנקראת ההומור הישראלי אני אשמח לדעת.

רק מילה אחרונה לסיכום, ביל היקס היה גאון קומי, המופע שלו "one night stand" הוא בלי ספק מופע הסטנד אפ הכי מעורר מחשבה שאני ראיתי. הוא מת בגיל צעיר כי הוא הקדיש את חייו להומור, אבל את גופו לצערי לסמים ואלכוהול (הוא מת משחמת הכבד), וגם כשהוא היה בטיפולים כימותראפיים הוא היה עושה הופעה או שתיים בלילה, הוא הקדיש את חייו לפתוח לקהל שלו את העיניים, אני לא הסכמתי עם בערך חצי ממה שהוא אמר, אבל הוא היה מצחיק והוא גרם לך לחשוב, אז תזכרו את מילות הסיום של ביל כל פעם שאתם נלחצים קצת מהחיים: "It's just a ride".