יומטוב זה רע

19 נוב

yomtovלמה אני מתנגד לעמותות סיוע. את הכתבה הבא כתבתי לפני קצת יותר משנה (ספטמבר 2005), והוא יועד לעיתון פורום הצעירים של התנועה הרפורמית. למרבה הצער, העיתון לא פורסם מעולם (כך לפחות נאמר לי), והקטע מצא את דרכו משם לגרסת הבטא של אתר האינטרנט של התנועה. בכל מקרה, אני חושב שהוא עדיין ראוי לפרסום, גם אם הנתונים בו התיישנו מעט – ניתן להניח שחל בעיקר שינוי לרעה במספרם של אלה הנזקקים לסיוע העמותות. ואני עדיין מסכים עם כל מילה שכתבתי.

"בין חצי מיליון למיליון איש בישראל נעזרים בעמותות סיוע ובבתי תמחוי. תלוי את מי שואלים. העמותות מספקות את המספר הגבוה מבין השניים, ארגונים מוסדרים יותר, דוגמת ה"הפורום לשיפור הביטחון התזונתי", שמרניים יותר בהערכותיהם. בכל מקרה, מדובר במספר עצום של אנשים. נסו לחשוב על כל תושבי גוש דן כמתקיימים בזכות רוח ההתנדבות של אנשים אחרים.

בעצם נוצר כאן, מתחת לאפינו, מנגנון גדול ומשומן של אספקת מזון לנצרכים, שלא בסיוע או בפיקוח המדינה. רק רבע מהגופים העוסקים באספקת מזון לנצרכים נמצאים תחת פיקוח של משרד הבריאות – וההשלכות של הנתון הזה עלולות להיות מרחיקות לכת בדרכים שאני אפילו לא רוצה לחשוב עליהן.

בעייני, הבעיה החמורה ביותר עם עמותות הסיוע היא בעצם ההכרה ומתן הרשות לאוזלת ידה של המדינה. כאילו אמרנו "הרי המדינה לא מסוגלת לספק את צרכיה של האוכלוסייה הנזקקת, אז בואו אנחנו נעשה זאת". הויתור הזה פסול בעייני. מתן הלגיטימציה למדינה להתנער מאחריותה לחלק כה נרחב מאזרחיה הוא פשוט לא נתפס. הרי כולנו, או לפחות רובנו, ציבור משלם מסים, ביטוח לאומי, תשלומים לקרנות פנסיה. ולאן אמור ללכת הכסף הזה אם לא על מנת לדאוג לנו, אזרחי המדינה, בשעה בו אנו זקוקים לעזרה יותר מכל?

latetשילמנו ומילאנו את חובותינו, וכעת כאילו באה המדינה ואומרת, "צר לי, אבל עליכם לתת עוד, כי אני לא מסוגלת לדאוג לכם". מנגנון שלא מסוגל לפתור בעיה כה מהותית לאחר שכבר הוענקו לו המשאבים המיועדים לכך – הוא מנגנון לקוי. מתן הלגיטימציה לאותו מנגנון להמשיך להיות לקוי ו"לכסות" על שגיאותיו – בכך אנחנו מונעים כל סיכוי לפיתרון אמיתי. הרי בסופו של יום, עבודת הקודש שאכן נעשית באותם בתי תמחוי וארגוני סיוע מספקת רק מענה רגעי לבעיה של אדם בודד. אין כאן פיתרון לטווח רחוק יותר, אלא רק אבן שואבת לעוד ועוד אמצעים, שבכל פעם יתנו פתרון לרגע – וייבלעו בחלל. אותם משאבים צריכים להיות מופנים ליצירת לחץ למציאת ויצירת פיתרון של אמת, פתרון מתמשך.

בנוסף לכך, מרבית ארגוני הסיוע נעדרים מנגנון של פיקוח על זכאות האנשים לסיוע: לא כל האנשים המגיעים על מנת לקבל מזון באמת זקוקים לו. בלונדון, בריטניה, קיימת תופעה של אנשים הניגשים לקבל אוכל בבתי תמחוי פשוט על מנת לחסוך את כספם לצרכים אחרים. למרבה המזל איני מכיר מקרים דומת אלה בישראל, אך לא קשה לשער, כי לבין חצי המיליון למיליון הנתמכים בעמותות הסיוע, השתרבבו גם כמה אנשים שאינם באמת לגמרי זקוקים לתמיכה.

pitchon_levנקודה נוספת למחשבה קשורה לריבוי העצום של עמותות הסיוע בישראל, המעסיקות מאות עובדים בשכר וכ-20 אלף מתנדבים. בידי האנשים העומדים בראשי אותם ארגונים צבור כוח רב כנגד מי שנזקק לשירותיהם, שבמספר מקרים בודדים, יש לציין, כבר נוצל בדרך לא דרך. אמנם אין בכך הצדקה כדי להכפיש מספר גדול של אנשים שאכן מבצעים עבודת קודש, אך האם אנחנו רוצים לקחת את הסיכון של יצירת תלות כזו מצד אנשים שאין להם כמעט דבר?

אין כאן נכון ולא נכון, כל אחד מנסה לעזור כמיטב יכולתו, אך השאלה האמיתית היא, האם בכך שאנו מנסים לסייע ליצירת פתרון רגעי, אנו לא בעצם מנציחים את המצב הקיים?"

alachסיבה נוספת שבשלה אני מתנגד לקיומן של עמותות סיוע ושלא נזכר בקטע המקורי, קשור יותר לניהול העמותות כפעילות התנדבותית. מעבר לכך שאני מאמין שאדם ראוי לתשלום עבור עבודתי, אני גם מחזיק בדעה לפיה העדר תשלום עבור פעילות ציבורית – ומה שעושות עמותות הסיוע לחלוטין נכנס תחת הגדרה זו – מאפשר רק למי שיכול להרשות לעצמו לעבוד ללא תשלום לעסוק בפעילות ציבורית. כלומר רק מי שיש לו כסף ממילא יכול לעסוק בפעילות ציבורית – מה שאומר שהאדם הפשוטה נאלץ לעבוד לפרנסתו מנודה מהחיים הפוליטיים.

סכנה אחרת של היעדר תשלום (או תשלום שמקבליו רואים אותו כלא הולם) לממלאים משרות ציבור היא שהאנשים המלאים משרות אלה יקבלו כסף "מהצד" תמורת פעילותם. האתונאים הקדמונים הבינו סכנות אלה, ולכן קבע פריקלס תשלום למי שמילא תפקיד ציבורי.

לאלה החושבים שממלאי משרות ציבור צריכים להיות פילנטרופים אני יכול להגיד רק שהם תמימים. לתפיסתי, בני אדם אינם "טובים". בני אדם הם יצורים אגואיסטים השואפים לקדם את עצמם, ואם לא ישמו להם סייגים (חוקיים, מוסריים), הם לא יהססו לפגוע בסביבתם לצורך זה. גם אנשים השואפים לשפר את החברה עושים זאת מהסיבה הפשוטה שהדבר יתרום לשיפור מצבם שלהם.

Technorati Tags: , , , , , , , , , ,

web site hit counter

מודעות פרסומת

2 תגובות to “יומטוב זה רע”

  1. benziv נובמבר 20, 2006 בשעה 6:18 #

    מאד מסכימה איתך בעניין העובדה שיש בעמותות הסיוע כדי לפרק כמה אושיות חברתיות חשובות ביותר: זכות האדם להתפרנס בכבוד היא אחת מהן. המדינה עוזרת לעצמה לפשוט את הרגל ע"י גלגול האחריות לטפל בנושאים שונים – לציבור וליזמים חברתיים. יש גם יתרונות להקמת עמותות כאלה והן קשורות בפתרון מיידי, בטטוח קצר. יתרון נוסף קשור להזדמנות של עובדים בהתנדבות לשמור על דימוי חיובי ולהתפתח מקצועית – גם אם זה ללא שכר. חלקם ימצאו בסופו של דבר עבודה

  2. bakk נובמבר 20, 2006 בשעה 10:16 #

    מה שמצער הוא השההתפרקות של המדינה לא נגמר כאן. כשאנשים כמו גאידמק וגופים כמו קרן אריסון הם אלה שמסייעים לתושבי שדשדרות והצפון , אתה לא יכול שלא לשאול את עצמך למה צריך בכלל מדינה. אם המדינה נותנת לאנשים פרטיים למלא את הפונקציות שלה – אין בכלל הצדקה לקיומה, לדעתי לפחות.
    בלי קשר, ברוכה הבאה הטוקבקיבטית הראשונה שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: